אסתר דובלין שורדת שואה, ילידת לודז'.
בת יחידה למשפחה ציונית-סוציאליסטית.
הייתה בכתה ה' כשפרצה המלחמה.
"בגטו
הייתי כל הזמן רעבה, ובחורף סבלתי נורא מקור. נעלתי כפכפי עץ שגרמו לי ייסורים
רבים.
בהעדר מים חמים לא הרביתי להתקלח וקיבלתי גרדת מוגלתית. בחורף השני
קיבלתי שיעול וחום – דבר המבשר רעות.
לא מזמן נודע לי שאמי פנתה ביאושה לפייבל פודמבסקי, המדריך שלי בתנועה, והוא סידר לי ביקור אצל רופא טוב והשיג לי תרופות , דבר שהציל אותי משחפת...
בזמנים הכי קשים, ב-1941 הופיע אצלנו בבית פייבל והודיע שמארגנים בגטו, במחתרת, את כל תנועות הנוער, וגם את התנועה שלי מכיתה ד' - השומר הצעיר. אמי נידבה את הדירה שלנו לפגישות. מאותו הרגע זקפתי את ראשי, פעמיים בשבוע היינו נפגשים (אחרי שעות העבודה), שרים שירים בעברית, מתכוננים לעליה ארצה, לומדים ידיעת הארץ, קשר ועזרה ראשונה. הבוגרים לימדו אותנו על חיים נחמן ביאליק. שרנו "תחזקנה"… צעקנו: "אנו נבנה הגליל", ארגנו ערבים מוקדשים לסופרים ולחגים, ארגנו עזרה הדדית. הרגשנו שזו ההתנגדות שלנו לגרמנים."
מעדותה
של אסתר דובלין (טקס יום הזיכרון לשואה, מרכז חברתי-ערכי).
🕯אסתר הלכה לעולמה לאחרונה,.! יהיה זכרה ברוך
בצילום
הפתיחה :
קבוצת ילדים עם המדריכים וחברי ההנהלה של ה'קואורדינציה הציונית
לגאולת ילדים', בבית הילדים בראש השנה. לודז', פולין, 1947 (בית התפוצות, ארכיון
התצלומים, באדיבות לייבל קוריסקי, ישראל), באדיבות
בית התפוצות
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה