ב-5 בספטמבר 1942 החל הגירוש ההמוני מגטו לודז',
גירוש הידוע בשם ה"שפרה" ("Sperre").
יותר מ-15,000 יהודים - ילדים, קשישים וחולים –
גורשו בתוך שבוע מהגטו למחנה ההשמדה חלמנו.
האקציה זעזעה את יהודי הגטו. בגירושים של תחילת 1942 הייתה אשליה
שהמגורשים נשלחים למחנות עבודה, אך האקציה הברוטלית של ספטמבר הבהירה לרבים שגירוש
פירושו מוות. הפנמת המידע הייתה קשה במיוחד, ויהודים רבים בגטו לא היו מוכנים או
מסוגלים להאמין בכך. במהלך 1942 גורשו מגטו לודז' לחלמנו ונרצחו יותר מ-70,000
מבין יהודי הגטו, וכן הצוענים שהיו בגטו.
עד ספטמבר 1942 הייתה ליהודי הגטו מידה מסוימת של אוטונומיה. לאחר
מכן השתנה הגטו; בתי חולים, בתי ספר, מוסדות הרבנות ומוסדות אחרים נסגרו, והגטו
הפך למחנה עבודה ענק.
גטו לודז' חוסל בקיץ 1944, עת נשלחה שארית יושביו למחנות ההשמדה
חלמנו ואושוויץ. מבין מעל 200,000 היהודים שחיו בגטו לודז' עם הקמתו, שרדו במחנות
10,000-7,000 בלבד. מאות
יהודים הושארו בשטח הגטו על ידי הגרמנים לשם מיון חפצי הנרצחים והכנתם למשלוח
לגרמניה. רובם שרדו ושוחררו עם בוא הצבא האדום, בינואר 1945.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה