ביום חמישי, העשרה בנובמבר 1938 הלם הגסטפו על דלתה של לילי טאובר בת השתים-עשרה,

 

ביום חמישי, העשרה בנובמבר 1938 הלם הגסטפו על דלתה של לילי טאובר בת השתים-עשרה, מהעיירה ווִינֶר נוֹיְשְׁטַט הנמצאת דרומית לווינה, וחייה השתנו לעד.

במהלך שיעורי הבוקר בבית הספר, נכנס מישהו לכיתה שבה למדו לילי בת השתים-עשרה וחבריה. המבקר לחש משהו בדחיפות על אוזנה של המורה. זו בתורה שחררה מיד את התלמידים ואמרה להם למהר הביתה.

זמן קצר לאחר שהגיעה לילי לביתה, צלצל פעמון הדלת בבית משפחת טאובר. אנשי גסטפו במדים מלאים נכנסו אל הבית ועצרו את אביה של לילי ללא כל הסבר. הגסטפו השחית את ביתה של משפחת טאובר, ניפץ את שערי הכניסה וסרק את המרפסת הקדמית ואת חדרי הבית. רק בשלב מאוחר יותר באותו היום גילתה המשפחה שגברים יהודים נוספים בשכונה נעצרו גם הם באורח דומה ונשלחו גם הם לכלא.

לאחר שהורחקו הגברים מהאזור, קובצו הנשים והילדים שנותרו בעיירה וכל רכושם נגזל מהם. לנגד עיניה של לילי היכו אנשי הגסטפו את הגברת גרסטל, אמה של חברתה, עד שהסכימה לוותר על הבעלות על ביתה.

עם רדת הערב על העיירה שנבזזה, הובלו הנשים והילדים אל בית הכנסת של הקהילה, הוכנסו פנימה בכוח וננעלו במקום למשך הלילה. הרצפה כוסתה בחציר כדי שתשמש כמיטות, ווילונות ארון הקודש ומעילי ספרי התורה שימשו כשמיכות.

לילי ושאר האסירים נאלצו להישאר בתוך בית הכנסת במשך שלושה ימים, מבלי לדעת מה עלה בגורל אבות המשפחה, הבנים והאחים, ובלי לדעת מה יהיה עליהם עצמם.

בסופו של דבר שוחררו הנשים והילדים שנכלאו בבית הכנסת, והועברו באוטובוס לקהילה היהודית בווינה. לילי שוחררה מבית החולים כעבור שישה שבועות. אביה, ששוחרר ממעצרו, הביא אותה לווינה ושם התאחדה עם משפחתה. הם לא שבו עוד לביתם, ומעולם לא השיבו אליהם את רכושם הגנוב.

ביוני 1938 לקחו הוריה של לילי את בתם אל תחנת הרכבת בווינה. בנים ובנות שסביב צווארם תגים אדומים ומספרי זיהוי עלו על משלוח הילדים, הקינדר-טרנספורט, שעתיד היה לקחת אותם לאנגליה. לילי, מספר 39, גחנה החוצה מהחלון ונופפה בפעם האחרונה לפרידה מהוריה.

לילי שרדה את המלחמה באנגליה. למרבה הצער, הוריה לא זכו לשרוד אותה גם הם.

***

מקור וקרדיט :  הספרייה הלאומית