ילדים בשואה -מיזם תיעוד באינטרנט

ילדים בשואה -מיזם תיעוד באינטרנט
אלפי עדויות של ילדים בשואה

יום ראשון, 27 בפברואר 2022

אפרים חירם , פיחוטקה, בן 7 , המאבק על הלחם ברחובות גטו ורשה

 




 
בוקר אחד , בעודנו בגטו ורשה , אמא שלחה אותי למאפייה לקבל את קצבת הלחם המגיעה לנו. עמדתי בתור וקיבלתי חצי כיכר לחם. ללחם היה ריח מפתה שאהבתי , זכרתי אותו מהבית שלנו, כשאמא אפתה לחם עבור המשפחה. שמחתי  שאבא אמא סמכו עלי, שלחו  אותי לבד, אולי מפני ששהיתי הרבה ברחוב .

התרחקתי  כמה בניינים  מהמאפיה , כשאני מחזיק חזק את הלחם, ואז הבחנתי בנער כבן 15 שרץ אלי, הפיל אותי אל המדרכה, חטף את הלחם וברח במהירות. רצתי אחריו עד שנעלם מעיני. הבנתי שקרה לי משהו נורא , הייתי  בהלם , רעדתי ובכיתי. הזיכרון הקשה הזה מלווה אותי עד היום . אני זוכר אותו  בבהירות, חש את הכאב והצער שחשתי אז. הסתובבתי ברחוב שעות רבות. פחדתי לחזור  הביתה . פחדתי ובכיתי, לא כי ידעתי שאקבל עונש . הבנתי שבאשמתי המשפחה שלי תשאר רעבה. על כך בכיתי ופחדתי לחזור. מנגד , גם פחדתי להישאר ברחוב  בגטו בלילה .  אינני זוכר אם כבר אז סלחתי לו . זה היה כנראה בלתי-אפשרי לילד בגילי ( בן 7 ) , היום אני סולח לו בפה מלא .

אמא פתחה את הדלת , הכניסה אותי , הרעיפה עלי אהבה והודיה. כולם שמחו שחזרתי, אף אחד לא שאל איפה הלחם. הם הבינו שכנראה מישהו חטף אותו ממני, זה היה אירוע כנראה די נפוץ באותם ימים בגטו ורשה. .

הזיכרון הטראומטי הזה לא מש  ממני. הוא חלק ממני  לכל החיים . לחם הוא מרכיב עיקרי  בתזונה שלי, והזיכרון של חצי הכיכר חוזר אלי תמיד כשאני רעב ומזדמן לי לחם שחור , טרי וריחני.  למדתי  שחובה להתייחס אל לחם בכבוד, תמיד .

 

מפריע לי מאוד כשאני רואה אנשים מעמיסים על הצלחות , בעיקר בבתי מלון , אוכלים רק מעט – ואת רוב  האוכל זורקים לפח, אין דבר כזה בחיי, לאורך כל חיי, שהוא מובן מאליו, אפילו לא הדברים הפשוטים לכאורה .

 

אני מאמין שההתנסויות הקשות , בעיקר בגטו ורשה , המפגש עם הילדים הקטנים בני גילי שהיו הכי מסכנים בעולם , עשו לי משהו חשוב שליווה אותי  לאורך כל חיי, נתנו לי להבין מה באמת חשוב , מה פחות חשוב ומה טפל, כמו גם שיש לנהוג בהצנע לכת, שהלב לא יגבה . יש כל כך הרבה מסכנות , גם היום  שמדינה יהודית  היא פלא , נס של ממש.

 

הגעתי לגטו ורשה בגיל שש וברחנו ממנו כשהייתי בן שמונה וחצי . הבנתי הכל , כל מה שקורה, כך גם כל חברי הילדים  בגטו . ילדיםרוצים בכל מצב למצות את הילדות שלהם. עבורנו בגטו , זה היה בלתי אפשרי.

 

מקור וקרדיט :

אפרים חירם , פיחוטקה , הדלקנו את אורות הבוקר , הוצאת ידיעות אחרונות , ספרי חמד, 2021

 

המלצת  המערכת של מיזם ילדים בשואה : ספר מרתק ביותר , מומלץ לקריאה !!

 

  ראו גם :

אפרים חירם (פיחוטקה) מפקד מחלקה בפלוגה ב'.

גדוד הצנחים

"הפעלתי מרגמות כבדות שהוצנחו במיתלה"
סיפור אישי על הצניחה במיתלה
והפעלת מרגמות כבדות לאחר הצניחה.

קישור

סגן אפרים חירם (פיחוטקה) 1957






אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה

"ילדה במלונה"

  הספר "ילדה במלונה" של הסופרת שרה שנר-נשמית ז"ל, שבעצמה ניצלה מידי הנאצים בהיותה ילדה. הסופרת אף ציינה בראיון שנתנה על הספר ...