וילה
אמה (Villa Emma) היא בניין הממוקם בפאתי העיירה נוננטולה (Nonantola) (אנ') במחוז מודנה שבאיטליה. במהלך מלחמת העולם השנייה, בשנת
1942, ארגון דלאסם, סוכנות הסיוע של יהודי איטליה, שכר את הווילה ושיכן בה קבוצה
של כ-70 צעירים יהודים מיוגוסלביה ומשאר רחבי אירופה. את ילדי הקבוצה הוביל יושקו
אינדיג (לימים יוסף איתאי), מדריך נוער מהשומר הצעיר. לחברי הקבוצה סייעו הכומר
אריגו בקארי וד"ר ג'וזפה מוריאלי. הארגון העביר לווילה את מחסן הבגדים המרכזי
שלו, ובהמשך גם את המשרדים הראשיים.
לאחר
פלישת גרמניה הנאצית לאיטליה ב-8 בספטמבר, הוסתרו ילדי וילה אמה בעזרת בקארי
ומוריאלי, ולאחר מכן, בעזרת רשת ההצלה של פירנצה, הועברו למקום מבטחים בשווייץ.
ילדי וילה אמה, למעט אחד מחברי הקבוצה, שרדו את המלחמה ועלו לישראל.
הכומר
אריגו בקארי, בעזרתו של ד"ר ג'וזפה מוריאלי, ובסיועו של אניו טרדיני, מורה
נוסף מבית הספר של בקארי, דאגו לכל צורכיהם של הפליטים היהודים, החל במיטות וכלה
בספרים לבית הספר. קבוצה נוספת של כ-40 יתומים הגיעה מקרואטיה באפריל 1943. במשך
כשנה, עד לפלישה הגרמנית, יכלו היתומים לנהל חיים שקטים יחסית בנוננטולה, הודות
לסיועה של האוכלוסייה המקומית, והקדישו את עצמם לכלכלת הבית, לעבודה חקלאית,
לנגרות, לתפירה ולשיעורים בבית הספר אשר הועברו על ידי המורים ארמנדו מורנו,
המדריך אינדיג, מרקו שוקי, והפסנתרן בוריס יוכבדסון.
בית-חרושת לשימורים אשר נמצא בקרבת הווילה, הזמין עשרים עובדים
מילדי הווילה לעבוד לפרנסתם. בספרו, מספר אינדיג שבמשך השבועיים שעבדו בבית-החרושת
הכירו קומוניסטים, פאשיסטים ואנטי-פאשיסטים. הם רצו לגרום לחבלה, לשים משהו
בקופסאות ולפגוע בגרמנים הנאצים, רק הם לא ידעו מה לשים. במרפסת הגדולה נהגו הבנות
לקלף תפוחי אדמה.
בקארי
ומוריאלי הוכרו על ידי יד ושם כחסידי אומות עולם על פעולותיהם להצלת ילדי וילה אמה
ויהודים נוספים.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה