נעמי שניאור, ילידת פולין, עברה על בשרה את התופת האנושית בגטו לודג', באושוויץ, במחנה העבודה ברמן ולבסוף במחנה הריכוז, ברגן-בלזן . אחרי שכבר עלתה ארצה, יתומה ובודדה, ובנתה את משפחתה – שכלה ניצולת השואה את בתה הבכורה, תינוקת שנפטרה מדלקת ריאות – ואת בנה אפרים, שנפל במלחמת יום כיפור
בעקבות טעות נשלחו הנשים למחנה העבודה ברמן – ומשם לברגן-בלזן. המחנה, שבו נרצחו, עונו ומתו ממחלות קשות עשרות-אלפי יהודים, שוחרר –אך האם גססה ונפטרה מטיפוס כשבועיים לאחר מכן, בבית החולים. "אני לא יודעת מי לא היה חולה באותה תקופה בברגן-בלזן", משחזרת שניאור. "במחנה הזה הגרמנים כבר לא היו צריכים לעשות שום מאמץ, הכול כבר נעשה מעצמו. אנשים מתו כמו זבובים בלי שמישהו יכול היה לעשות משהו".
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה