ילדים בשואה -מיזם תיעוד באינטרנט

ילדים בשואה -מיזם תיעוד באינטרנט
אלפי עדויות של ילדים בשואה

יום ראשון, 11 בדצמבר 2022

אדית אווה אגר לבית אלפנט , בת 15 , הגירוש מהבית למחנה הריכוז

 



דמויות סמכותיות מעולם לא הטילו על אחותי  מורא . בבית הספר היא אפילו לא קמה, כנדרש, כשנכנס מורה לחדר . "אֶלֶפַנט," גער בה יום אחד המורה למתמטיקה, איש נמוך מאוד, שבחר לנקוב בשם משפחתנו . אחותי קמה על קצות אצבעותיה והסתכלה בו  בשלווה. 

ואז במאי 1944 הגיעו החיילים ההונגרים . 

"אה, אתה כאן ? " היא אמרה . "לא ראיתי אותך . " אבל היום החיילים מחזיקים רובים . היא לא משמיעה כל הערה חוצפנית, ולא כל תשובה מרדנית . היא מצביעה בביישנות על המסדרון לכיוון דלת השירותים . החייל  ההונגרי דוחף אותה ומסלק אותה מדרכו . הוא מחזיק רובה . לאיזו עוד הוכחה לעליונותו הוא נחוץ ? 

אני מתחילה להבין שהמצב תמיד יכול להיות גרוע יותר . שכל רגע טומן בחובו אפשרות לאלימות . לעולם איננו יודעים מתי או איך נישבר . גם אם נפעל כפי שנאמר לנו לפעול, לא בטוח שנינצל . "החוצה . עכשיו . הגיע הזמן שתצאו לטיול קטן," אומרים החיילים .

אמי סוגרת את המזוודה ואבי מרים אותה . היא מהדקת אל גופה את מעילה האפור והיא הראשונה שיוצאת אחרי המפקד לרחוב . אני אחריה, ואז מגדה . לפני שאנחנו מגיעות למשאית שמחכה לנו ליד המדרכה אני מסתובבת ורואה את אבי יוצא מביתנו . הוא עומד מול הדלת, המזוודה בידו, ונראה תוההבוהה, נוסע בשעת חצות הטופח על כיסיו בחיפוש אחר מפתחות . חייל הונגרי  משמיע עלבון גס בצעקה ופותח שוב את דלת ביתנו בעקב נעלו . "קדימה," הוא אומר . "תעיף מבט אחרון . תן לעיניים לחגוג . " אבי בוהה בחלל החשוך . לרגע הוא נראה מבולבל, כאילו אינו מצליח להבין אם החייל נדיב או אכזרי . ואז החייל בועט בו בברך ואבי מקרטע לעברנו, לעבר המשאית שבה מחכות שאר המשפחות . אני לכודה בין הדחף להגן על הורי לבין הצער על כך שהם כבר אינם יכולים להגן עלי . אריק, אני מתפללת, לא משנה לאן אנחנו הולכים, תעזור לי למצוא אותך . אל תשכח את העתיד שלנו . אל תשכח את אהבתנו .

 מגדה אינה אומרת מילה כשאנחנו יושבות זו לצד זו על לוחות העץ החשופים . בקטלוג החרטות שלי, זו החרטה שמזדהרת במלוא העוז  שלא שלחתי יד ואחזתי בידה של אחותי .

 בדיוק כשעולה השחר המשאית חונה בפתח מפעל הלבנים יאקָבּ שבקצה העיר, ואנחנו מוּבלים פנימה . אנחנו בני המזל ; אלה שהגיעו לפנינו שוכנו בסככות הייבוש . רוב שניםעשר אלף היהודים שכלואים כאן יישנו בלי גג מעל ראשיהם . כולנו נישן על הרצפה . נתכסה במעילינו ונרעד בצינת האביב . נכסה את אוזנינו בזמן שאנשים שלא מילאו כהלכה אחרי ההוראות יספגו מכות באלות גומי במרכז המחנה .

אין כאן מים זורמים . דליים מגיעים בעגלות רתומות לסוסים, ואף פעם אין בהם די .

מתוך מפעל הלבֵנים אנחנו שומעים את החשמליות מתגלגלות לדרכן . הן בהישג ידנו . כמה קל יהיה לקפוץ אל אחד הקרונות . אבל כל מי שמתקרב לגדר החיצונית נורה ללא אזהרה . נערה מבוגרת רק מעט ממני מנסה לברוח . תולים את גופתה במרכז המחנה, למען יראו וייראו .

הורי אינם אומרים מילה על מותה באוזני או באוזני מגדה .
"נסו להשיג קוביית סוכר קטנה," אומר לנו אבי . "תשיגו קוביית סוכר ותשמרו עליה . שתמיד יהיה לכן בכיס משהו קטן ומתוק . "

יום אחד אנחנו שומעים שסבי וסבתי נשלחו באחד הטרנספורטים הראשונים שיצאו מהמפעל .

מקור וקרדיט :

ד"ר אדית אווה אגר , הבחירה : אפילו בגיהינום התקווה יכולה לפרוח, הוצאת מטר  2022

עמוד 52 -53

זהו קטע מתוך ספרה המדובר של הפסיכולוגית המוערכת ושורדת השואה ד"ר אדית אווה אגר, אשר נשלחה לאושוויץ כשהיתה בת 16, רקדנית בלט ומתעמלת. שעות לאחר שהוריה נספו, ד"ר יוזף מנגלה הכריח אותה לרקוד כדי לשעשע אותו. למען הישרדותה היא כמובן נענתה להוראתו

בספרה הבחירה - אפילו בגיהינום התקווה יכולה לפרוח, שהיה לרב מכר עולמי, היא משלבת בין סיפור הישרדותה האישי עד לשחרור המחנה ב-1945, סיפור ההחלמה שלה וסיפוריהם של מטופליה - אנשי צבא, פצועי מלחמה ונפגעי טראומה פיזית ונפשית – להם סייעה להירפא בשיטה שפיתחה כפסיכולוגית קלינית.

בבסיס השיטה של ד"ר אגר עומדת הקביעה: איננו יכולים תמיד לשלוט במה שקורה לנו בחיים אך אנו יכולים לבחור כיצד להגיב למה שקורה לנו. ד"ר אגר בוחנת את הדרך שבה אנחנו נוטים לכלוא את עצמנו בתוך מחשבותינו ומראה לנו כיצד למצוא את המפתח לחירות.

אדית אגר הייתה בת שש עשרה כשחייה התרסקו. בערב חגגה עם הוריה ואחותה מגדה את ליל הסדר האחרון שלהם כמשפחה. בבוקר כבר גורשו לאושוויץ, שם איבדו אדית ומגדה את הוריהן. אחות אחרת, קלרה, כנרת מחוננת ומצליחה, נשארה במקרה בבודפשט, ועד תום המלחמה לא נודע לאדית מה עלה בגורלה.

 ד"ר אדית אווה אגר , הבחירה : אפילו בגיהינום התקווה יכולה לפרוח, הוצאת מטר  2022

 אדית אגר - ויקיפדיה

 

למידע נוסף , מאמר בעברית

 



אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה

ציפי גנדלמן, בת 4 בבית היתומים היהודי בבודפשט

  מאת: גל גנות ציפי גנדלמן נולדה בבודפשט וגדלה עם אמה אחרי שאביה נפטר כשהיא בת שנתיים בלבד. בגיל ארבע הופרדה מהאם, שנשלחה למחנה עבודה. &qu...