לִילָה הולצמן, שברחה מגיא ההריגה בליטא, התרגשה ממטס חיל ..
מאת: עופר אדרת
פעם
אחר פעם ניצלה לִילָה הולצמן מהמוות. לעתים בזכות תושיה ואומץ, לעתים במזל. ב–1941
כבשו הגרמנים את עיירת הולדתה שוינציאן בליטא. אביה, חיים סבירסקי, מת שנה קודם
לכן ממחלה. לילה, אמה רחל (לבית כגן) ואחותה הצעירה חנה, גורשו עם רוב היהודים
ליער סמוך, שם הצליחה לילה בת ה–15 למלט את משפחתה מפתח גיא ההריגה. בהמשך זכו
השלוש למחסה אצל רוקח העיירה הפולני, שהוכר לימים כחסיד אומות העולם.
ב–1942
הועבדה לילה בכפייה בסלילת כבישים במחנה העבודה ז'ז'מאר. כשנודע למפקד המחנה
הגרמני, כי יהודי העיירות הסמוכות עומדים בסכנת השמדה, הוא סייע לעובדות להביא את
משפחותיהן למחנה העבודה. כך הביאה ִלילה אל המחנה את אמה ואחותה — ושוב ניצלו
ממוות. בהמשך הועברה לגטו קובנה. לילה נשלחה לעבוד בכריית כבול במחנה העבודה
קושדאר וגם עבדה בבית חרושת לגרביים מחוץ לגטו. במארס 1944 פשטו הגרמנים על החדר
שבו גרו האם ובנותיה. אמה ניסתה להחביא את חנה מתחת לדרגש, אך כלב שלף אותה משם
ולילה ראתה כיצד מושלכת אחותה בת ה–11 למשאית הגז. ביוני הועברו האם ולילה למחנה
שטוטהוף ובהמשך למחנות עבודה שונים בתנאי קור קשים. בשהותה במחנות התעודדה בזכות
כתיבת שירה ביידיש.
ואולם,
בינואר 1945 מאסו לילה ואמה בחיים, וביקשו להישלח לתאי הגז. בעודן ממתינות למשאיות
החלו להישמע תותחי הצבא הרוסי. העבודה במחנה פסקה והנשים נצטוו לצאת בצעדת מוות
לכיוון גרמניה. מפקד המחנה שהה באותה עת בחופשת חג המולד בגרמניה. הנשים צעדו
ארבעה ימים בשלג, עם ביגוד קל ונעליים דלות. רבות נפלו בדרך ונורו על ידי הגרמנים.
בלילה הרביעי עצרו ללינה. בבוקר גילו כי השומרים הגרמנים נמלטו. כך ניצלו חייה
בפעם השלישית.
היא עלתה לישראל ב–1950, כאן היו היא ובעלה ממייסדי קיבוץ לוחמי הגטאות וממייסדות המוזיאון. ב–1955 עזבו לרמת גן. לילה עבדה במחלקת גביית עדויות ב"יד ושם" וכן כקריינית בשידורי היידיש בקול ישראל וכפקידה בעיתון היידי "לעצטע נייעס".
"אני זוכרת היטב איך צפינו יחד באחד ממטסי חיל האויר ביום
העצמאות", סיפרה בתה של לילה, גתית. "אמא הביטה אל השמים כשהיא דומעת,
הסבירה ואמרה לי: 'אני, שבאתי ממקום בו יהודים נרדפים, נדחקים אל שולי החברה,
סובלים מקיפוח ומאפליה איומים, זוכה כעת לחוות ולראות את מדינתי העצמאית במלוא עוצמתה'".
בעלה חיים
נפטר ב–1973. לילה נפטרה החודש והותירה אחריה את בנה, אבנר הולצמן, פרופ' לספרות
עברית באוניברסיטת תל אביב וחבר האקדמיה הלאומית הישראלית למדעים, ואת בתה,
ד"ר גתית הולצמן, מרצה בחוג ליהדות במכללת לוינסקי לחינוך, וכן שישה נכדים.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה