הילד איז'ו , בן 9 , נתפס באקציה הגרמנית בגטו וורשה

 

רקע

סיפור חייו של ילד שורד שואה , סא"ל ( מיל')  ישראל לוין ז"ל שנפטר לפני כשבוע , מתוך ספרה המונומנטלי של ד"ר רוני שריג אודות חייו של ישראל לוין  גם בארץ וגם ובתקופת השואה.

במלחמת יום כיפור היה סא"ל  ( מיל') ישראל לוין , מג"ד שריון של גדוד 96 .  גדוד 96 היה אחד מגדודי השיריון שבלמו את הסורים במלחמת יום הכיפורים ובמהלך הקרב נפצע קשה  סא"ל ישראל לוין , המג"ד , ופונה לבית חולים , אך ברח מבית החולים על מנת להמשיך לפקד על הגדוד  שהועבר לגזרת  הדרום מול המצרים. .

  

"עכשיו שכמעט כל החברים שלו בגטו וורשה נעלמו, אין לו עם מי לשחק , והוא חשב שאם יפגוש שוב את הילדה המוזרה המוזנחת והמלוכלכת , שמדברת דברים מפחידים, סוף סוף הוא ישאל אותה מה שמה ואפילו ישחק איתה ..

עד אותו בוקר בו אירע שהשתהה ולא שם לב בזמן , וכשהבין  שהרחוב בגטו סוגר עליו כבר היה מאוחר . הוא כעס כל עצמו שלא היה די ערני, והרגליים שלו לא נשמעו לו כבר וכבר מאוחר היה מכדי להימלט והוא נלכד בידי השוטר היהודי ונדחף אל המון הלכודים הנאספים מהרחוב בגטו למילוי המכסה היומית.

 אותו בוקר היה קר וכמו תמיד חש רעב , אמא בישלה קליפות תפוחי אדמה ואבא הביט בו מהורהר בעודו מכרסם קליפה חומה, מצומקת. רוח מקפיאה שטפה את הרחוב בגטו, ובכל זאת יצא החוצה כי מה יש לו לעשות בבית לבדו כל היום כשההורים ילכו לעבודה , ובחוץ יש עדיין עולם , ואולי יפגוש את הגברת המסתורית בבית הקפה , ואולי היום יקרה איזה שינוי , ואם לא ייצא איך יוכל לגלות אותו .

 פתאום היו שריקות , הן היו קרובות אליו ואנשים החלו להתרוצץ ולדחוף ולהימלט לכל עבר, אבל השוטרים סגרו עליו יחד עם ההמון שמסביבו, והוא לא הצליח  למצוא פירצה לחמוק דרכה ולהסתלק משם. חייל גרמני ניצב באמצע אזור המצוד וכיוון את האנשים : שמאלה , ימינה , לינקס , רכטס. הילד איז'ו  כבר ידע לא מעט . עכשיו הבין שנתפס באקציה.

בסוף ישחררו את הגברים אבל את הנשים , הילדים , הזקנים והחולים יובילו בשורות לאונשלאגפלאץ ( רחבת האיסוף לרכבות לטרבלינקה) . דבריו של אבא הדהדו במוחו: " אסור לוותר איז'ו, אתה שומע! בשום אופן אסור לוותר. אם אתה נתפס חס וחלילה תנסה למצוא איזו דרך לברוח, " כך אבא לימד אותו. " הרכבות האלה נוסעות לטרבלינקה , וטרבלינקה היא מוות , ואף פעם" הבהיר לאיז'ו , " אבל אף פעם , אל תציית מרצונך לפקודה של היודנראט או של הגרמנים, תמיד יש מוצא!"

 הגרמני שלח בו מבט מקפיא והורה באצבעו : שמאלה לעבר קבוצת הנשים והילדים. הוא היה רק בן תשע, צנום ונמוך . מימין הצטופפו הגברים. כתמיד מאז שבאו לגטו , הרגיל את עניו להביט לכל עבר ממש בו זמנית. השוטרים עסוקים באנשים שלא מויינו עדין, חלפה גופו תובנה מהירה אלו שמויינו ממילא כבר לא יכולים לברוח. בעוד רגע כשתיגמר הספירה של האקציה, הם יצעדו בדממה צייתנית אל עבר הרחבה. עדיין יש לי סיכוי לברוח , הבהיר בינו לבינו, חיכה רגע , בדק את המצב , ואז חמק בריצה מהירה. הגברים המצופפים זה לזה קלטו אותו אליהם וגופם החביא אותו ביניהם, הוא נעלם בצד הימני, הצליח להתחמק בדיוק כמו שאבא חזר ואמר לו , אפילו אתמול בערב לפני שנירדם , אבא יהיה בוודאי גאה בי מאד..

 כשחזר הביתה הבין שמשהו קרה , אמא ואבא חיכו לו מודאגים, אבל דינה אחותו לא הייתה, " איז'ו , הם תפסו את דינה"  היא וכל חבורת הנערים והנערות מהמחתרת היהודית הורדו מהרכבת ונורו למוות.

 מקור וקרדיט :

 רוני שריג, במהרה תישוב רוח , הוצאת הקיבוץ המאוחד , 2011