רקע
סיפור חייו של ילד שורד שואה , סא"ל ( מיל') ישראל לוין ז"ל שנפטר לפני כשבוע , מתוך ספרה
המונומנטלי של ד"ר רוני שריג אודות חייו של ישראל לוין גם בארץ וגם ובתקופת השואה.
במלחמת יום כיפור היה סא"ל ( מיל') ישראל לוין , מג"ד שריון
של גדוד 96 . גדוד 96 היה אחד מגדודי
השיריון שבלמו את הסורים במלחמת יום הכיפורים ובמהלך הקרב נפצע קשה סא"ל ישראל לוין , המג"ד , ופונה
לבית חולים , אך ברח מבית החולים על מנת להמשיך לפקד על הגדוד שהועבר לגזרת
הדרום מול המצרים. .
לסיפור
החיים , קטע רביעי מתוך ספרה המונומנטלי
של ד"ר רוני שריג אודות חייו של ישראל לויו בשואה ובישראל.
"לאחר שנמלטו בתעלת הביוב מגטו ורשה ,
הסתתרו הילד איז'ו ואביו בפאתי היער ליד ורשה . לאחר מכן הובלו ע"י המחתרת
הפולנית לורשה הפולנית לדירת מסתור ..
הוא
חיבב את צביה , שבזמן כלשהו הצטרפה אליהם ונשארה באותו מחבוא כמה חודשים. היא
הייתה חברתו של אנטק , שהסתובב חופשי בוורשה, הביא להם כסף , לפעמים גם אוכל ,
וביקר אותם בקביעות. אנטק נראה לגמרי כגוי
פולני אבל צביה נראתה יהודיה ולכן נאלצה להסתתר איתם במחבוא הצר .
מאוחר בערב היו יוצאים בחרש מהמחבוא לדירה דרך
פתח התנור שדלתותיו כפולות , איז'ו היה ממהר ראשון לשירותים, אבא לימד אותו
להתאפק, אבל לפמים היה קשה לו מדי. הוא למד שאם ישתה במשך היום רק מעט , לא יצטרך
להתענות עד הערב.
הדלת
החיצונית של תנור ההסקה נפתחה , הקולות קרבו כדי סנטימטרים ספורים מהם. כמעט ניתן
היה להריח את זיעתם של האנשים שמעבר לקיר, אבל המחיצה הפנימית לא נפתחה . ההסוואה
הייתה מושלמת ושאריות האפר והפחם עשו גם הן את שלהן.
דלת
הדירה נסגרה והשוטרים הפולנים הלכו לדרכם
מבלי לגלותם במחבוא .
פלק
הפולני, הבנאי בנה את הקירות והמחבוא
בחוכמה גאונית, איש לא יכול היה כל לנחש שיש שם קיר כפול וחיים כפולים מאחורי האפר
והפיח של תנור הבית"
היה לנו מזל שהאיש הפולני שהחביא אותנו היה בן אדם מדהים, חסיד אומות העולם, הוא היה קומוניסט,
ובעיקר הומניסט, מהאנשים היחידים אז שהיו ממש בני-אדם, שזכו לתואר הזה. הוא ואשתו
הפולניה, והיו להם גם שני ילדים. אז לא חשבתי על כל זה, רציתי רק לחיות ולהשאר עם
אבא. הם החביאו אותנו בבית שלהם , תושייה של מצילים . הוא היה בנאי במקצועו ובנה
קיר כפול, בתחכום כל כך רב שלא יבחינו שהוא בונה בתוך הבית. את החומרים הביא במשך
תקופה ארוכה בלילות , כל הזמן היה בקשר עם המחתרת , והם התחילו להתכונן לפינוי
הלוחמים היהודים מהגטו.
" מה היה קשה "
" שלא היה מרחב , רק רווח צר , את מתארת לך שכל כך הרבה זמן ( תשעה חודשים) ילד לא יכול להיות זקוף . שכבתי שם כל היום , והייתי חייב ללחוש כי אסור היה לדבר, ולא ראיתי אור שמש, והתחושה הנוראה הזאת שרודפים אחרינו,
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה