ב-1938, בעקבות חקיקת חוקי הגזע באיטליה, פוטר לואיג'י ממשרתו עקב
יהדותו. אנה ולואיג'י ניסו למצוא פרנסה ועתיד ועברו עם ילדיהם לשווייץ. לואיג'י לא
הצליח להשיג רישיון עבודה ולאחר ארבעה חודשים התפצלה המשפחה. לואיג'י עבר לפריס
ומצא עבודה בבית חרושת למטוסים באזור פריס. אנה ושלושת הילדים חזרו לאיטליה, שם
נולד באותה שנה עמנואל.
18 מכתבים
וגלויות הצליחה אנה לשלוח אל בעלה וילדיה. האחרונה שבהן מוצגת בתערוכה זו. אמה של
אנה, ג'וליה, אכולת רגשות אשם על מעצר בתה, הסגירה עצמה לשלטונות, נאסרה בפוסולי
ומתה במחנה בזרועות בתה. ב-22 בפברואר 1944 שולחה אנה ונטורה מפוסולי אל מותה
באושוויץ.
לואיג'י והילדים המשיכו להימלט ממקום למקום. במאי 1944 נפצע
לואיג'י בעת הפצצה של רכבת באזור פיזה כשהיה בדרכו אל ילדיו ואושפז בבית חולים, שם
מת מפצעיו.
מקום המסתור של הילדים לבית ונטורה בפיזה הופצץ. הם הצליחו למצוא
מקלט במנזר ואחר-כך בבית החולים. מרים בת ה-16, שאול בן ה-14, דניאל בן ה-8
ועמנואל בן ה-6 שוחררו באוגוסט 1944 בפיזה. על מותו של אביהם ידעו, אך קיוו שאמם
תחזור. חיילים יהודים ארצישראליים בצבא הבריטי לקחו אותם תחת חסותם והעבירו אותם
לבית נוער יהודי בפירנצה.
עמנואל הקטן חלה. כל המאמצים לרפאו כשלו והוא מת בינואר 1945 בפירנצה.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה