מסע ההישרדות של ילדי משפחת ונטורה בשואה מלבד הילד עמנואל

 

 הילד בתצלום הוא עמנואל ונטורה, בנם הרביעי של אנה ולואיג'י ונטורה, צאצאים למשפחות יהודיות שורשיות המעורות בתרבות האיטלקית שחיו באיטליה מאות בשנים.

ב-1938, בעקבות חקיקת חוקי הגזע באיטליה, פוטר לואיג'י ממשרתו עקב יהדותו. אנה ולואיג'י ניסו למצוא פרנסה ועתיד ועברו עם ילדיהם לשווייץ. לואיג'י לא הצליח להשיג רישיון עבודה ולאחר ארבעה חודשים התפצלה המשפחה. לואיג'י עבר לפריס ומצא עבודה בבית חרושת למטוסים באזור פריס. אנה ושלושת הילדים חזרו לאיטליה, שם נולד באותה שנה עמנואל.

 אנה והילדים נדדו בין מקומות מגורים. בקיץ 1940, לאחר כיבוש פריס על ידי הגרמנים, חזר לואיג'י לאיטליה במסע בן 1,800 ק"מ ברכיבה על אופניים, והמשפחה התאחדה במילאנו. קשיי הפרנסה טלטלו אותם שוב ממקום למקום והם עברו למריאנו קומנסה (Mariano Comense). לאחר כיבוש איטליה על ידי הגרמנים בספטמבר 1943 נמלטו בני משפחת ונטורה למילאנו יחד עם אמה של אנה, ג'וליה (Giulia)  טרצ'ינה, ומשם עברו לקנטו ולכפר אביאטה גואצונה (Abbiate Guazzone), שם היו ללואיג'י מכרים.

 עקב המצוד אחר היהודים עזבו בדצמבר 1943 בני המשפחה את ביתם בכפר ועברו להסתתר מעברו השני של הרחוב. ג'וליה חלתה. אנה התגנבה לבית המשפחה אותו עזבו כדי להביא תרופות לאמה ונתפסה על ידי שוטרים איטלקים. היא נשלחה למאסר בבית הכלא במילאנו ומשם הועברה למחנה הריכוז פוסולי (Fossoli). בדרך לא דרך הצליחה אנה להבריח מתחנת המשטרה לבני משפחתה את מעיל הפרווה שלה וטבעת יהלום, כדי שאלה יסייעו להם לשרוד.

 18 מכתבים וגלויות הצליחה אנה לשלוח אל בעלה וילדיה. האחרונה שבהן מוצגת בתערוכה זו. אמה של אנה, ג'וליה, אכולת רגשות אשם על מעצר בתה, הסגירה עצמה לשלטונות, נאסרה בפוסולי ומתה במחנה בזרועות בתה. ב-22 בפברואר 1944 שולחה אנה ונטורה מפוסולי אל מותה באושוויץ.

לואיג'י והילדים המשיכו להימלט ממקום למקום. במאי 1944 נפצע לואיג'י בעת הפצצה של רכבת באזור פיזה כשהיה בדרכו אל ילדיו ואושפז בבית חולים, שם מת מפצעיו.

מקום המסתור של הילדים לבית ונטורה בפיזה הופצץ. הם הצליחו למצוא מקלט במנזר ואחר-כך בבית החולים. מרים בת ה-16, שאול בן ה-14, דניאל בן ה-8 ועמנואל בן ה-6 שוחררו באוגוסט 1944 בפיזה. על מותו של אביהם ידעו, אך קיוו שאמם תחזור. חיילים יהודים ארצישראליים בצבא הבריטי לקחו אותם תחת חסותם והעבירו אותם לבית נוער יהודי בפירנצה.

 

עמנואל הקטן חלה. כל המאמצים לרפאו כשלו והוא מת בינואר 1945 בפירנצה.

 

מקור וקרדיט " יד ושם"