אילונה גולדמן, בת 5 מסתתרת כילדה נוצרייה בכפר הפולני

 

סיימתי אתמול לקרוא :

אלונה פרנקל , ילדה , הוצאת עם עובד , מהדורה שנייה 2012

 מבין 2000 ספרי הזיכרונות של ילדים בשואה שקראתי עד כה בעברית ובאנגלית , ספרה האוטוביוגרפי של אלונה פרנקל היה אחד המרתקים ביותר !!

  האישה הפולניה , הניה סרמט , הופיעה לילה אחד בחדרון שלנו בגטו , כיצד הצליחה לעבור את שער הגטו, את השומרים החמושים, את החומות , את הגדרות?

אמא שלי אמרה שהיה לה מאהב מהגסטפו ( עמ' 161)

אמא שלי ואבא שלי כבר הכירו את הניה סרמט , הרי הם הסדירו איתה את העיסקה: כך וכך כסף בתמורה לחיי ( עמ'  165 ) .

היו לי תעודות מזויפות , הן הוזמנו מבעוד מועד ושולם תמורתן כסף רב. גם הניה סרמט קיבלה כסף רב והבטחה שתמשיך ותקבל עוד ועוד כסף , ובלבד שתוציא אותי  מהגטו הזה, גטו על סף  חיסול ותחביא אותי בכפר פולני אצל ההורים שלה, כילדה נוצרייה, ובשמה של ילדה נוצרייה.

אמא שלי ואבא שלי לא סיפרו לי שום דבר על אישה זרה שתבוא ותיקח אותי באמצע הלילה למקום זר  ( אלונה פרנקל , ילדה , עמוד 165 ) .

כאשר הופיעה הניה סרמט , אמרה לה אימא שלה מעכשיו השם שלך אירנה סרמט . היא למדה במהירות תפילות נוצריות אותן זכרה בעל פה.

עברנו בפרצה בגדר הגטו , הניה סרמט ואני, רק שתינו.

היינו מחוץ לגטו , בצד הארי , צד החיים , פתאום לא היו עכברושים. הרחובות היו רחבים מאד , לא היו כברושים. הכביש היה מרוצף באבנים סגלגלות. הלילה היה רטוב , מדי פעם הבהיקו פסי החשמלית באור כחול. זה היה מרהיב. חשמלית בעלת שני קרונות חלפה ברעש מרטיט ( אלונה פרנקל ,  ילדה , עמ' 172) .

אחר כך הניה סרמט לקחה אותה לתחנת הרכבת והן נסעו לכפר הפולני שם הוסתרה כילדה נוצרייה.

היא הוסתרה בכפר פולני , בגיל 5 , בתור אירנה סרמט , ילדה פולניה נוצרייה. העבודה שלה היה לרעות את הסוס  ולדאוג שלא ייכנס לחלקות גן הירק של השכנים בכפר הפולני ושלא יכנס לערוגות הגזרים, והכרובים  והחסות שלהם ( עמוד 34).

היא הוסתרה אצל סבא וסבתא סרמט הפולנים  בכפר הפולני

בלילות הייתה ישנה בדיר החזירים . היא הייתה צריכה לסחוב ולהגיש דליים מלאים עיסה מסריחה ובלתי מזוהה לחזירים, שהפכו לחברים שלה כי ישנה בדיר שלהם בלילות.

היא ישנה בארון מתים .

סבא סרמט הביא מהאורווה  אלומת קשר זהוב וריחני, וריפד את תחתית ארון המתים.

ביום המכסה היה סגור וארון המתים הפך לספסל.

תחילה הקש דקר.

התרגלתי.

ישנתי

אולי כיסו אותי בשק ( אלונה פרנקל , ילדה , עמ' 178) .

הסבא והסבתא של הניה סרמט שהסתירו אותה היו אנשים שקטים,  ופעם אחת הסבא אפילו הציל אותה.

"שן כאבה לי, כאב נורא, ייסורים קשים, סבל איום . עינוי.

הסבא הזה , בעזרת צבת נגרים ענקית ושחורה , בעדינות רבה, עקר את השן הכואבת והציל אותי ( אלונה פרנקל, ילדה , עמק 177 ) .

 החזירים גרו לידי בדיר . לדיר היה פתח נמוך , ורק ילדה קטנה שכמותי , בת שש בערך, יכלה להזדחל לשם. שעות רבות וטובות ביליתי בדיר הזה , על הקש , שלפעמים היה טרי , אך בדרך כלל היה לח, דחוס וכנראה גם מסריח. אהבתי קש . גם ארון המתים שבו ישנתי היה מרופד בקש. הדיר היה המחבוא שלי, המקום הפרטי ביותר שלי , והחזירים היו החברים הטובים שלי, האמנתי  שככה זה בעולם.

הייתי מזדחלת פנימה ויושבת לי בפינה של הדיר . המקום שלי היה זעיר, כולו פינה באפלה, רק אור קלוש הבקיע פנימה. האפלה הייתה נעימה , סביבי יצאו ונכנסו החזירים , ואני שיחקתי עם הבובה שלי.

זאת הייתה בובה מעשה ידי (אלונה פרנקל , ילדה ,  עמ' 28-29) .

מדי פעם החזירים היו מוצאים את הבובה וזוללים את ראש התפוח שהיא חיברה לסמרטוטים של הבובה. ואז החליטה  לצאת מהדיר ולהחביא את הבובה ברפת ליד הפרה.

היינו שכנות , הפרה ואני .

מזון בקושי קיבלה אלונה פרנקל הילדה בת ה-5 , אבל מיוזמתה הייתה מגיעה לכנסייה לקבל את מנת מרק תפוחי האדמה האפור , והסמיך והרותח שחילקו  לעניים בבית התמחוי הסמוך למטבחו של הכומר .

בנוסף הייתה מתגנבת לחלקות הגזר של השכנים , שולפת  בסתר כמה גזרים ואוכלת אותם.  ( עמודים 34-35) .

בנוסף לתפקידה כרועת הסוס, היא נדרשה גם לרעות את האווזים בכפר הפולני מרצ'נקוביצה שם הוסתרה  כילדה נוצריה.

לצדה בכפר היה גם הילד דניאל היהודי , בן גילה. מכל בעלי החיים דניאל דווקא אהב את הפרה, והשתדל להיות נוכח בשעת החליבה. כאשר הסבתא סרמט לא הסתכלה אז לוגם בסתר קצת מן החלב. ההורים  שלו שילמו להניה סרמט הרבה מאד כסף , תכשיטים , יהלומים וזהב , כדי שתוציא אותו מהגטו ותסתיר אותו בכפר הפולני. הם הבטיחו  להמשיך ולשלם לה. הוריו של הילד היפה דניאל נרצחו ודניאל נשאר יתום, לא היה מי שימשיך לשלם בתמורה לחיים שלו, אזהניה סרמט לקחה אותו לגטו וזנחה אותו בשער הכניסה, ושם רצחו אותו הגרמנים. לדניאל , ילד יהודי קטן ויפה , היו תלתלים , וידיים  לבנות ושקופות ( עמודים 32-34) .

"אימא שלי סיפרה שכאשר נודע לה דבר הירחצם  של הוריו, היא רצתה לאמץ את הילד היפה דניאל – אם תיגמר המלחמה, , אם נישאר חיים. אבל כסף כבר לא היה לשלם להניה סרמט, גם לשלם עבורי כבר לא היה, ודניאל , הילד היפה , נרצח כמו עשרות אלפי ילדים יהודים אחרים בגטו ( עמודים 32-33 ) .

  לאחר שנתיים  נגמר הכסף שהוריה שילמו להניה סרמט הפולניה.

" נגמרו כתרי הזהב שאבא שלי עקר מפיה של אמא שלי בידי הזהב שלו ובעזרת האולר השוויצרי  המופלא ונגמרו כל ההבטחות , ולא היה יותר כפר , אוויר, שמש , גזר , סוס , חזירים אווזים וארון מתים לשינה (אלונה פרנקל , ילדה , עמ'181).

 מקור : אלונה פרנקל , ילדה , הוצאת עם עובד , מהדורה שנייה 2012