העמוד האחרון ביומנה של אנה פרנק נכתב ביום ג', 1 באוגוסט 1944 ובו
כתבה:
"קיטי יקרה,
'פקעת של סתירות'. זה היה סיומו של
מכתבי הקודם, ובו אני פותחת את מכתבי זה. 'פקעת של סתירות' – היכולה את להבהיר לי
מה זה בדיוק? מה פירוש המילה סתירה? גם מלה זו, כרבות אחרות, שתי הוראות לה: סתירה
מבחוץ וסתירה מבפנים.
...לא פעם כבר סיפרתי לך,
שנשמתי כאילו חצויה. החלק האחד – עליזותי חסרת הרסן, לגלוגי על הכל, אהבתי את
החיים וביחוד תכונתי לראות בכל את הצד הטוב; וגם זאת, שאיני נרתעת מפני פלירט,
נשיקה, חביקה, בדיחה מפולפלת. צד זה שבי אורב תמיד ומסיג את גבול הצד האחר, שהוא
הרבה יותר יפה, טהור ועמוק. לא כן? את הצד היפה של אנה אין איש יודע, ולכן מעטים
כל כך המחבבים אותי."
שלושה ימים לאחר שכתבה את דף יומנה האחרון, בארבעה באוגוסט, הגיעו
הנאצים למחבוא של משפחת פרנק שבעליית הגג באמסטרדם וגירשו אותם אל מחנות הריכוז.
אנה פרנק מתה ממחלת הטיפוס כמה ימים אחרי אחותה מרגוט, במחנה
ברגן-בלזן בחודשים הראשונים של שנת 1945. הנאצים זרקו את גופותיהן בקבר אחים לא
מסומן, ולמרות מצבת זיכרון המנציחה את שמן באתר, מקום קבורתן וגופותיהן לא נמצאו
מעולם.
בתמונה: הצילום האחרון של משפחת פרנק.
הציטוט מתוך הרשומה האחרונה בספר 'אנה פרנק יומנה של נערה'
מקור וקרדיט : הספרייה הלאומית
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה