יודלביץ
גיטה, ילידת קובנה (Kaunas (ליטא,
1929.
קובנה
הייתה במדינת ליטא העצמאית. אביה של גיטה היה מהנדס וקבלן בנין והיא למדה בבית ספר
יהודי. עם כניסת הרוסים לליטא ב-1940 איבד האב את עבודתו ואת דירת המשפחה וגיטה
עברה יחד עם הוריה לבית הסבים. בקיץ 1941 ,כבשו הגרמנים את קובנה ומשתפי פעולה
ליטאים רצחו יהודים ברחובות.
אמה
של גיטה החביאה אותה אצל ידידה ליטאית בשם יידוויגה מוראליינה. גיטה גורשה יחד עם
הוריה לגטו סלובודקה (Slobodka)..
בעקבות
סלקציה היא כמעט נשלחה למוות, אך חבר של אביה הצליח לשנות את הגזירה.
לאחר
מכן הועברה גיטה לחברה נוצרייה והתחבאה שם, עד שחרורה עם כניסת הצבא האדום לאזור
ב-1944 .גיטה חזרה לקובנה ונשארה בליטא יחד עם אמה עד שנת 1971 , ורק אז עלתה
למדינת ישראל שם נפגשה עם אביה.
אחרי
זמן מה, אני לא זוכרת אחרי כמה זמן, התחילה האקציה האמיתית, אבל אנחנו גם לא האמנו,
לא ידענו שככה ירצחו. חשבנו שכמו בפולין, יעשו איזו נימנסלנד, כי הרי בפולין עשו את
זה, גירשו את היהודים לאיזהשהו מקום איפה שלא היה אף בנאדם, והם היו שם כמעט מתים
מרעב, מישהו עזר להם שם, ומהנימנסלנד בא אלינו הפליט הזה, הליכטנשטול הזה, אז חשבנו כולנו שאולי גם אותנו יזרקו איפשהו
בשדות. ואז לקחו הרבה אנשים, ואני זוכרת איך שאנחנו ישבנו שם בבית, וכל הזמן באו
אנשים, 10 בתים מאיתנו כבר נכנסים הליטאים, 9 בתים
נשארו, 8 בתים נשארו, 7 בתים נשארו, ועד שהגיעו, זה היה משהו, זה היה, קשה לתאר את
ההרגשה הזאת, שהנה הנה הם מתקרבים, הם כבר באים, ואני זוכרת איך הוציאו אותנו
מהבתים. עמדו כמה גרמנים, את כל העבודה השחורה עשו ליטאים. היו להם חליפות כאלה
בצבע כזה בין צהוב לחום, והם נקראו ... בטליונה, זאת אומרת הבטליון, המחלקה שמיועדת
לשמירה על עצמם, לשמירה על אליטה. אז המשימה הראשונה היתה לירות ביהודים. ואנחנו
הלכנו, והלכו נשים עם ילדים על הידיים, עם סירים, עם מזוודות קטנות, כי העירו לנו
כאילו שישלחו אותנו לאיזהשהו מקום. ועמדו הגרמנים, כמה גרמנים וספרו: איינץ, צויי, דריי, פיר, וכך הלאה, ודחפו ככה אותנו
בידיים, ככה כמו צאן לטבח, והלכו הנשים. ואז התחילו האנשים עם הפורט התשיעי. אז
חלק חזר, חזרנו כנראה בגלל התעודות שלנו,
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה