סיימתי אתמול לקרוא :
אלונה פרנקל , ילדה , הוצאת עם עובד , מהדורה שנייה 2012
"ליד החדר שלנו בגטו לבוב , היה מטבח והיה שם תנור מטבח לבישול , לתנור הזה היה פתח לפחמים , אף פעם לא הבעירו אשר בתנור הזה.
מאחורי התנור נחפר בונקר משוכלל למדי . אבא שלי תיכנן את הבונקר
הזה. אבא שלי ידע לעשות הכל , לאבא שלי היו ידי זהב. הוא ידע לתכנן בונקרים ,
לעקור שיני זהב של אמא שלי מאוחר יותר במחבוא אצל הצייר הפולני, להבעיר אש בעזרת זכוכית מגדלת וקרני שמש בזמן
המחבוא.
כדי להיכנס לבונקר מאחורי
התנור , צריך היה להזדחל דרך הפתח להכנסת פחמים. אני זוכרת את הריח , הריח האפל של
אבקת פחם.
פעם, לפני שהגטו חוסל ,
כשהייתה אקציה על ילדים יהודים , לא הייתי בבית , והתעורר צורך דחוף מאד להחזיר
אותי הביתה ולהחביא אותי בתנור .
אבא שלי שהיו לו תעודות של
עובד נחוץ פחד לצאת לרחוב ולהביא אותי .
אמא שלי , שלא היו לה שום תעודות , יצאה והלכה לבית המכרים שהייתי
בו , מרחק שתי סימטאות בין החיים למוות .
אמא שלי אמרה לי : אם לא הייתי מי שאני , לא היית היום בחיים.
כולנו לא היינו בחיים .
הלכתי לשחק אצל
ילד , בן של מכרים של אמא שלי ואבא שלי .
אמא שלי יצאה
לרחובות הגטו שהתרוקנו , הלכה לבית המכרים והחזירה אותי הביתה. את הילד שלהם , זה
שבאתי לשחק איתו , המכרים כבר החביאו בתוך מזוודה מלאה שאריות בדים. האימא שלו
הייתה תופרת.
כשבאנו הביתה
אמא שלי אמרה לי לזחול לתוך התנור . מאחוריו , בקיטון זעיר להפליא , הצטופפו כבר
כמה ילדים שגרו בדירה המשותפת שלנו ואמא אחת עם התינוק שלה. זה היה המחבוא הראשון
שלי בתקופת השואה, אם לא נביא בחשבון את המחבוא מתחת לערמת השחת בעגלה שברחנו בה
מהגרמנים משפרצה המלחמה. אחר כך באו הרבה
מחבואים , ארונות , ארגזים , מחבואים בתוך מחבואים .
התינוק בבונקר שלנו בגטו לא בכה ולא צרח . שוב ניצלתי . אימא שלי
הצילה אותי ". ( אלונה פרנקל , ילדה
,עמודים 163-164 ) .
אודות אקציית
הילדים בגטו לבוב
19 למרס 1942, החלו פקידי היודנרט ושוטרים יהודים לעצור
יהודים נתמכי סעד וחסרי אישורי עבודה והסגירו אותם לידי הגרמנים. בסוף מרס, כיוון
שהמכסה עדיין לא הושלמה, לקחו הגרמנים לידיהם את ניהול האקציה, העמידו את אולריך
בראשה, וגייסו אוקראינים להשתתף בביצועה. הם השלימו את המבצע ב-1 באפריל 1942, ערב
פסח תש"ב, וחטפו יהודים מבתיהם בשעת סדר הפסח. סך הכל שולחו למחנה ההשמדה
בלז'ץ כ-15,000 יהודים, מרביתם ילדים,
שתי אקציות קטנות יחסית בוצעו
בשבועות שלאחר מכן – באחת מהן נרצחו יותר מ-40 ילדים של השוטרים היהודים,
ראו גם :
אלונה
פרנקל על ספרה "ילדה" בו היא כותבת על ילדותה בשואה, חלק ב'
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה