Nomi Levitsky, מחברת הספר ילדה רעה
״ניסים מתרחשים בדממה. אולם בסתיו 1944 בבודפשט זו הייתה דממת
מוות״
אמא שלי מרי, נערה צעירה, עוד לא בת 17, מתחבאת לבדה מצוידת
בניירות מזוייפים במרתף טחוב בבודפשט. היא עכשיו ילדה נוצריה ושמה מריה אליאנה
אסטרהאזי. מדי בוקר היא יוצאת מן המרתף עם ילקוט עמוס על גבה, כאילו לבית הספר ובפועל
היא שמה פעמיה לבית סודי בהרי בודה, שם קבוצה של הנוער הציוני מזייפת בסיטונות
במחתרת מסמכי-זהות כדי להציל כמה שיותר יהודים.
באוקטובר, בחסות בגרמנים, עולה לשלטון מפלגת צלב החץ, המפלגה
ההונגרית הנאצית, אייכמן חוזר לבודפשט והטרנספורטים לאושוויץ מתגברים. אמא
שלי, בת ה-17, כבר ספונה לבדה במרתף, פחד לצאת כי עכשיו צדים יהודים ברחוב. ואף על
פי כן היא תופרת כיסים פנימיים למעיל רחב שמצאה, ממלאת את הכיסים במצרכי מזון ככל
שיכלה להשיג ומבריחה אותם לתוך הגטו היהודי אכול הרעב, הזוהמה והמחלות. אחת לשבוע
היא מגיעה לשערי הגטו, ממנו אין יהודי יוצא ואין בא והיא מגישה ביד רועדת לשומרים
את ממסמכי הזהות המזויפים ובליבה נושאת תפילה חרישית:
אלוהים שרק לא יחשדו בי כי אז הלך עלי!
וכל אותה עת, רחוקה מהוריה, לא היה לה מושג מה עלה בגורלם.
ברחובות כבר הסתובבו ״החוליגנים של צלב החץ״ כפי שכינתה אותם,
ומסמכי הזהות המזויפים לא הגנו עליה עוד. ציד היהודים התגבר מרגע לרגע. היא סיפרה
לי שביום אחד הובילו אנשי צלב החץ מאתיים יהודים לגשרים על הדנובה כשהם כבולים זה
לזה באזיקים וירו בכולם. גופותיהם נסחפו בנהר ״ואת לא יכולה לתאר לך את המחזה
הנורא הזה, הדנובה כולה נצבעה באדום מהדם שנשפך״
מתוך הספר ״ילדה רעה״
חג המולד בשנת 1944 והחשמליות בבודפשט חדלו לנוע. כך החל המצור של
הצבא האדום על הבירה ההונגרית. בלילות מן האשנב הקטן בחדרה במרתף, היא צפתה ברקיע
והוא מבהיק מפצצות התאורה בגוונים סגולים ואדומים, בימים קולות הנפץ של הפגזים,
תותחים ומרגמות, לא שהיא ידעה להבדיל ביניהם, הלכו והתקרבו והתערבבו בקולות הברד
והשלג הכבד שנקשו על קירות הבניין והתנפצו אל החלון הקטן. אף שאחד הקרבות העזים
התנהל לא הרחק ממנה, בתחנת הרכבת, ליבה עולץ. בקולות הנפץ היא מזהה את צליל פעמוני
החירות ...
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה