בתום המלחמה צביקה ואימו יצאו למסע לארץ ישראל.
הם הגיעו לנמל מארסיי בצרפת, הפליגו ארצה, אלא שהבריטים אסרו את כניסתם והם נדדו
לקפריסין. אחרי שהייה של חצי שנה באי השכן הם סוף־סוף זכו להיכנס לארץ המובטחת.
"התחלתי לספר את הסיפור שלי
רק כשיצאתי לפנסיה", משתף צביקה, "הרגשתי רגשי אשמה כל הזמן. הנכדים
מאוד מתעניינים במה שקרה וזה עושה לי טוב".
צביקה שירת גם במילואים בשייטת אלא שהוא חלה
בסרטן. לאחר שסיים את הטיפולים הכימותרפיים החליט לחזור לחבריו ביחידה, אף על פי
שקיבל פטור מהמילואים. "סבא תמיד חשב על ההגנה על המדינה", מספר א',
"הוא מקור השראה עצום עבורי".
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה