שמואל נער נולד ב-1924 בסלוניקי שביוון למשפחה בת 11 נפשות. שמואל
למד בבית הספר היהודי בסלוניקי, ולאחר מכן בתיכון "אליאנס". את לימודיו
שם לא זכה לסיים. באביב 1941 כבשו הגרמנים את סלוניקי והחלה מסכת התעללויות
ביהודים.
בינואר 1945 הוצא שמואל בצעדת המוות. הוא צעד בגשם ובשלג, לבוש
בכותונת דקה. לבסוף הגיע למחנה ברגן-בלזן. לאסירים לא סופק מזון. מגפת הטיפוס
השתוללה. גופות נערמו בכל מקום בלי יכולת לקברן. באפריל 1945 שוחרר שמואל על ידי
הצבא הבריטי. "לא יכולתי לשמוח", מעיד שמואל. "הרגשתי כבר כמו מת".
שמואל חזר ליוון והחל לחפש קרובים, אך כל משפחתו נרצחה בשואה.
בנובמבר 1945 עלה שמואל על אניית המעפילים "ברל כצנלסון". כשקרבה האנייה
לארץ, גילתה אותה משחתת בריטית. מלווה ספינת המעפילים מטעם המוסד לעלייה ב' הזהיר
את המעפילים כי מי שיודע לשחות, מוטב שישחה לחוף, כי מי שייתפס יילקח למחנה מעצר.
כששמע שמואל את המילה "מחנה", קפץ מיד למים הקפואים ושחה
אל החוף.
שמואל לחם במלחמת העצמאות בשורות חטיבת גבעתי, בחזית הנגב.
"בהיותי בודד בעולם, לא נורא אם איהרג", חשב לעצמו. לאחר מכן לחם שמואל
בכל מלחמות ישראל עד מלחמת יום הכיפורים כחובש קרבי. שמואל הועסק בעבודות ייעור על
ידי הקרן הקיימת לישראל. לאחר מכן פתח עסק קטן בו עבד עם אשתו עד גיל 90.
לשמואל ולמרים שלושה ילדים, עשרה נכדים ו-11 נינים.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה