"בזמן מלחמת העולם השנייה, אבא של סבתא שלי היה ילד חירש וגם
אחיו. המשפחה שלי גרה בבלרוס אבל שם לא היו בתי ספר לחירשים, לכן הוא ואחיו
למדו באוקראינה בחרקוב בבית ספר מיוחד.
כשהתחילה מלחמה התחילו לפנות את האנשים לארצות פחות מסוכנות וילדי
בית הספר שולחו לקזחסטן.
באותו הזמן אבא שלו היה בקרבות המלחמה, הוא היה בחיל שריון ונפצע
ברגל. באותו זמן אשתו לא ידעה כלום על הילדים וגם לא על הבעל. היא קיבלה מכתב
שמציין שהוא נמצא בבית חולים בקזחסטן ונסעה לבקר אותו. היא הגיעה לכפר שבו נמצא
בעלה ושם אנשים סיפרו שבכפר הקרוב הגיעו ילדים חירשים מאוקראינה. היא רצה הרבה
קילומטרים לכפר הקרוב, בדרך היא נפלה והיה לה קשה, אבל היא המשיכה לרוץ עם פת לחם
ביד – ובאמת הילדים שלה היו בכפר הזה והיא פגשה אותם. הילדים היו בגיל 12-14, הם
מאוד שמחו כי הם לא התראו הרבה שנים. אז יחד עם אמם הם הלכו ביחד לבקר את אבא שלהם
בבית חולים."
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה