הני ויהושע בירנבאום :כולם היו ילדיהם - בני הזוג היהודים שהקימו בית למאות יתומים בשואה

אחד הסרטים המרגשים ושובי הלב ביותר שניתן למצוא בין מיליוני הסרטים באתר יוטיוב הוא דווקא סרט ישן בשחור-לבן וללא קול. בסרטון, ארבע דקות וחצי אורכו, שהועלה על ידי יד ושם, נראים ילדים החוגגים מסיבת פורים. הילדים מחופשים לשייחים ערבים, מלכות, נסיכות, אדונים וגברות, כולם צועדים בזוגות וברצינות תהומית שמתחלפת בצחוק מתגלגל אל מול המצלמה.

שום דבר לא מרמז בסרט שהילדים הללו יתומים, שרק שנה לפני הצילום ניצלו מאימי השואה. הסרט צולם בבית היתומים של יהושע והני בירנבאום באמסטרדם ב-1946. גם בני הזוג נראים בסרט: יהושע מחופש לחייל צועד בחיוך קונדסי שלוב זרוע עם ילדה בעלת כתר, והני עם כתר על ראשה הולכת שלובת זרוע עם ילד המחופש למלך.

"ביחס למחקר שנעשה על הייסורים של היהודים והרצחנות של הרוצחים, המחקר שנעשה על יהודים שהצילו יהודים אחרים מתגמד", אומר אלן שניידר, מנכ"ל המרכז העולמי של בני ברית. יהודים, על פי החוק, אינם יכולים לזכות באות חסידי אומות העולם, שמוענק רק ללא-יהודים. "יש בזה היגיון, לא-יהודים סיכנו את עצמם והיהודים היו כולם בסכנה. אבל אלו שעסקו בזה סיכנו את עצמם עוד יותר לכן הרגשנו שיש מקום לחקור ולהזכיר אותם", מוסיף שניידר.

בני הזוג בירנבאום, שילדיהם יקבלו את האות בשמם, הצליחו להציל לא רק את עצמם ואת ששת ילדיהם, אלא גם עשרות ילדים יתומים. לפני המלחמה התגוררה המשפחה בברלין והתפרנסה מחנות מכולת כשרה. ב-1939, לאחר ליל הבדולח, נמלטה המשפחה להולנד. עם הכיבוש הנאצי הפך מחנה הפליטים שבו שהתה המשפחה למחנה מעבר בשם ווסטרברוק, שם רוכזו יהודי הולנד ומשם נשלחו למחנות הריכוז והמוות. שם גם החלו בני הזוג בעבודת הקודש של הצלת הילדים. הם הקימו מעין בית יתומים שהוכר הן על ידי שלטונות המחנה והן על ידי ארגוני העזרה היהודיים.

 300 ילדים חיו בבית היתומים ובני הזוג עשו כל שיש לאל ידם כדי לכלכל אותם וחשוב יותר, כדי למנוע מהם להגיע לטרנספורטרים למחנות הריכוז. "הורי היו מתגנבים למפקדה ורואים מי מהילדים ברשימה לטרנספורט והיו פועלים בכל מיני דרכים כדי שהילדים לא יישלחו", מספרת סוניה בירנבאום, בתם של יהושע והני.

בדו"ח שכתב יהושע בירנבאום לאחר המלחמה והוגש לממשלת הולנד סיפר: "כבר הצלחנו בעבר, לא פעם אחת, לדחות טרנספורט ילדים, כאשר העניין כבר היה נראה אבוד. ידענו למצוא את כל השבילים ואת כל האנשים אשר עמדו בעניין זה לצדנו. פעם אחת זה היה הנוטריון, אשר תכנן בצורה מוצלחת את תוכנית ההצלה, ופעם זה היה הרופא אשר שלל את האפשרות לשלוח את הילדים בגלל מחלה מידבקת בצריף שלנו (...). רשימת הטרנספורט הסופית התפרסמה רק בשעה 12 בלילה בערך ואלה שנכללו בה כבר היו רכושו של השטן".

 במקרה אחר הצליחה הני לשכנע את מפקד המחנה כי בין הילדים ישנם 50 ילדים שהם למעשה נוצרים, שכן נולדו מיחסים בין חיילים גרמנים לנשים יהודיות. בזכות פעולה זו, שגובתה במסמכים מזויפים, ניצלו כל הילדים הללו מלבד אחד.

בית היתומים פעל במחנה המעבר עד פברואר 1944, אז נשלחה המשפחה עם הילדים שנותרו למחנה הריכוז ברגן בלזן. "שם היה המצב קשה מאוד. רעב, עבודה קשה ומחלות. כל יום נותרו יותר ויותר ילדים לבד שלא היה מי שיטפל בהם", מספרת סוניה. שוב אספו בני הזוג את היתומים ופעלו כדי להציל אותם. הפעם מנה בית היתומים כ-40 ילדים. כמעט כולם ניצלו הודות למשפחת בירנבאום.

 לפני ששוחרר המחנה הועלו בני המשפחה יחד עם היתומים למה שכונה לימים "הרכבת האבודה". הרכבת שוטטה חסרת כיוון במשך שבועיים, עמוסה ביהודים, במסילות הברזל של אירופה ושוחררה לבסוף על ידי הצבא האדום כשנוסעיה על סף מוות. בני המשפחה שבו להולנד ושם ייסדו מחדש את בית היתומים, לראשונה שלא תחת כיבוש נאצי.

ב-1950 עלו יהושע והני לארץ יחד עם ששת ילדיהם ו-15 יתומים. בשנה שעברה ערך יד ושם מפגש בין ילדיהם של יהושע והני לבין הילדים הניצולים. "בהשוואה להמון האומללים, מספר הילדים שניצלו אינו גדול", כתב בירנבאום בדו"ח שלו, "בכל זאת היה זה מראה מרהיב: כאשר חזרתי לאמסטרדם (אחרי השחרור, נ"ח), על גבי משאית, הכיר אותי ילד שטייל בסביבה עם אמו. הילד חיבק אותי קורן מרוב אושר. אבל אחרי זה באו אמהות ושאלו אותי: 'למה הילד שלי לא חזר?'. יחד עם אמהות אלה אשא את הכאב הזה כל ימי חיי".

 

מקור וקרדיט

כתבה של ניר חסון