יצחק טולקה ארד , נער בן 16, פרטיזן נלחם נגד חיילים ליטאים

 

"לאחר שמקשנו את מסילת הברזל  ופגענו ברכבת משא  גרמנית , כוח גרמני פתח בסריקות בסביבות לינטופ (ליטא) , על כן עברנו לאזור צרקלישקי והחלטנו לחכות שלושה-ארבעה ימים עד לפעולת המיקוש הבאה. יממה שהינו אצל ידידנו פידולה שסייע לפרטיזנים  ובערב עברנו לחוותו המבודדת של בן אחיו, המרוחקת כקילומטר מביתו. ארוחת הערב כללה וודקה, חברי הפרטיזנים שתו לא מעט , אך אני לא שתיתי אף טיפה אחת. ידעתי כי במצבים כאלה רצוי שלפחות אחד מאנשי החוליה יהיה פיכח.

לאחר שינה של שעות אחדות התעוררתי מנביחת כלבים. חברי הוסיפו לישון בהשפעת  הוודקה. מבעד לחלון נראו דמדומי הבוקר. ניגשתי לפתח לבדוק מדוע נובחים כלבים. פתחתי את הדלת בזהירות ולעיני נגלו מראה שהעביר צמרמורת בגופי.  בדרך העפר העוברת בחורשה מביתו של פידולה נסעו עגלות ועליהן חיילים.

העגלה הראשונה היתה במרחק כחמישים מטר מהבית שלנו .

צעקתי – "חבר'ה , גרמנים !" – הקפיצה את חברי הפרטיזנים משנתם.

לא הספקתי לחגור  את החגורה עם המחסניות והרימונים ותליתי אותה על צווארי. את מטען החבלה תפסתי ביד אחת ואת תת-המקלע בשנייה ורצתי אל הפתח האחורי שפנה ליער. יצאתי ראשון  וחברי אחרי. היה עלינו  לעבור כמאה מטרים על שטח פתוח עד לשפת היער. הבית הסתיר אותנו מעיני הכוח , שעדיין לא ידענו אם הוא גרמני או ליטאי.

 

כשהתרחקנו כמה עשרות מטרים מהבית התגלינו לעיני החיילים. גם הם הופתעו, ועבר זמן-מה עד שקפצו מהעגלות ופתחו באש חפוזה לעברנו. תוך כדי ריצה נתקלנו בגדר בקר של תיל דוקרני שהפרידה בין החווה ליער. זרקתי את מטען החבלה מעל לגדר ועברתי בזחילה מתחתיה.

במרחק  שלושים מטרים מהיער ראיתי משמאלי שני פרשים , שניסו לאגוף אותנו ולחסום את דרכנו ליער.

יריתי לעברם צרור ארוך  מה"פ.פ.ש" והפרטיזן "פאפקה" שהיה מאחורי ירה גם הוא לעברם. אחד הסוסים מעד ונפל עם רוכבו, השני קפץ מהסוס ונשכב. לאש הרובים שנורתה לעברנו הצטרף עתה מקלע. מאחורי שמעתי צעקה של אחד מאנשי החוליה שנפגע, אך לא היה זמן להסתכל .

נשמתי לרווחה שנבלעתי בין עצי היער. שכבתי מאוחרי ערימת עצים כרותים. בזה אחר זה הגיעו עוד שלושה מאנשי החוליה. הרביעי נפגע בשדה.

האש לעברנו נמשכה, אך היער וערימת העצים נתנו לנו מחסה. תפסנו עמדה כדי להקביל את פני האויב. רק אז הרגשתי כאב בכף יד ימין שהיתה שותתת דם.. כדור שרט את האגודל. ניגבתי את הדם וחבשתי את האצבע.

"פאפקה" הפריטזן ציווה לחכות במקום ולחפות עליו, וזחל אל שפת היער לראות מה מתרחש שם ומה קרה לחברנו הנעדר. האש לעברנו ניתכה בלי הפסקה והכדורים שרקו מעלינו. "פאפקה" חזר  כעבור כמה דקות וסיפר , כי גופת חברנו מוטלת ליד גדר התיל, ולידה עומדים חיילים ליטאים אחדים. שאר אנשי הכוח, לפי הערכתו כעשרים חיילים , היו פרוסים ליד הבית וירו לעבר היער.

החיילים הליטאים חששו להיכנס לעובי היער בו היינו .

התקדמנו בתוך היער העבות ועקפנו מארבים של הליטאים .

לאחר לילה של הליכה הגענו עם בוקר לאזור לינטופ . כעבור ימים אחדים מיקשנו שוב את מסילת הברזל ופגענו ברכבת."

מקור וקרדיט :

 יצחק טולקה ארד , חורט בזיכרון : לוחם , שורד , מנציח, הוצאת יד ושם וידיעות אחרונות , 2016