"אני ילדה קטנה אבל אני מבינה": כך כתבה פרלה בת ה-8 בתחינה לראש היודנרט, שיסייע לאביה למצוא עבודה ומזון למשפחה. בעברית משובשת היא מתארת את מעלותיו על פני היהודים האחרים בגטו. המכתב נמצא בפחי האשפה הארכיוניים וכמעט נגרס, עד שהגיע לפעילי "שם עולם".
פרלה לוין הייתה ילדה יהודייה, רק בת 8, כשהגיעה עם משפחתה לגטו
לודז'. 6 חודשים לאחר שנכנסו לראשונה לביתם בגטו, בשנת 1940, היא פנתה במכתב מצמרר
ובלתי נתפס לראש היודרנט ומי שניהל את חייהם של היהודים בגטו, מרדכי חיים
רומקובסקי.
את דבריה היא פותחת בדברי שבח והערכה למנהיג היהודים בגטו, ומודה על
האהבה והדאגה הרבה שהוא מפגין ליהודים וליתומים. מיד לאחר מכן היא פונה בישירות
ובתמימות ושואלת מדוע אותה הוא לא אוהב ("מדוע אתכם לא אוהבת"?) ומבקשת
שיסדר לאביה עבודה בגטו. היא ממשיכה ומפרטת את תכונותיו ומעלותיו של אביה ("הו
איש יפה והם יש לב יותר טוב מאלף היהודים"). את המכתב היא סוגרת בברכת כתיבה
וחתימה טובה לקראת חגי הימים הנוראים, ומבקשת את תשובתו של ראש היודנרט לתחינתה
הכנה והמרגשת.
גטו לודז': המוני יהודים גוועו ברעב ומתו
בקשתה של פרלה הקטנה הייתה ממוקדת ומאוד בוגרת. "יהודי שלא עבד
בגטו נחשב לאדם שנחתם גזר דינו", ", מסביר הרב אברהם קריגר, יושב ראש
המרכז הבינלאומי, "שם עולם". "אנשים ללא עבודה קיבלו רק מחצית ממנת
המזון היומית הזעומה להם ולמשפחתם, והיו בסיכון גדול יותר לסבול ולמות ברעב.
הפנייה של פרלה הייתה מאוד ספציפית ומעידה על הבגרות, ההבנה והדאגה שלה לאביה
ולגורל משפחתה".
גטו לודז' היה אחד הגדולים
שבגטאות ומהצפופים ביותר - למעלה מ-200 אלף איש על שטח של 4 קילומטרים בסך הכול,
מה שהגביר את כמות האנשים שגוועו ברעב במקום. פנייתה של פרלה מדגישה עד כמה היה
להם חשוב להיאבק למען מנת מזון ראויה כדי לשרוד. בשנת 1942 נלקחו כל ילדי הגטו
להשמדה. מהגטו עצמו שרדו פחות מחמישה אחוזים מהאנשים שעברו בו.
"הצצה נדירה לעולם הילדים בגטו"
המכתב אותר לאחרונה בזכות מבצע מורכב בהובלת שליחי "שם
עולם" הנמצאים ברחבי אירופה. הם חברו לאנשי מפתח אזוריים, והצליחו לשים את
ידיהם על מסמכים נדירים שנמצאו בפחי האשפה של הארכיונים, רגע לפני גריסה. לאחרונה
הגיעו המסמכים הנדירים - ובהם מכתבים, תכתובות פנימיות הקשורות בניהול הגטו, מרשם
האוכלוסין של יהודי הגטו בשנות קיומו ושמות היהודים ששהו בו - והזיכרון של
מאות-אלפי יהודים שנספו בגטו.
הרב קריגר אומר כי "במציאות שפויה, פרלה הקטנה הייתה צריכה להיות חפה מדאגות או טרדות. עולמם של הילדים שנולדו וגדלו למציאות השואה היה הזוי ובלתי נתפס.
הם השלימו עם רמיסת זכויותיהם הבסיסיות כילדים,
והפכו בן-לילה להיות אלה שדואגים לגורלם ולשלום הוריהם ומשפחתם. מכתבה המצמרר של
ילדה בת 8 בלבד, מספק הצצה נדירה להבנה העמוקה של ילדים יהודים את המציאות הקשה,
הפוליטיקה האיומה גם בין היהודים בגטו - והצורך להיאבק באופן אקטיבי כדי לשרוד
ולהיאחז בחיים".
ראו גם :
גטו לודז'. הגטו שכמעט ניצל
"
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה