דלג לתוכן הראשי

רות קלוגר , ילדה בת 12 , במחנה טרזינשטט


טרזינשטט הייתה רעב וחולי, כפר צבאי קטן של קווים ישרים וזוויות חדות וגבול שאין לעוברו,  מקום צפוף והומה אדם שכמעט לא יכולת למצוא שם פינה שקטה לשיחה פרטית. שום חופש תנועה מעבר לקילומטר רבע אחד , ובתוך המחנה היית נתון לרצון של הגרמנים להישלח כל רגע לאיזה יעד מעורפל , כגון אושוויץ .  טרזינשטט משמעה היה משלוחים למזרח ואלה התרחשו בהפסקות לא סדירות והיו ודאיים ולא צפויים כמו רעידות האדמה בקליפורניה. זו הייתה מסגרת קיומנו, ההופעה וההיעלמות הזאת של יהודים שלא יכלו  להחליט שום החלטות והיו חסרי כל השפעה על מה שהוחלט בעבורם ולא ידעו אפילו מתי וכיצד תתקבל ההחלטה הנוגעת להם ולא כל שכן מה התהיה ההחלטה.

הילדים שוכנו במה שהיו מגורי הקצינים לשעבר – שני בניינים צהובים גדולים משני צדי הכנסייה שהייתה סגורה. הבניינים היו ממוספרים L 410  וL414  . הילדים הצ'כים שוכנו בבניין אחד ואת דוברי הגרמנית באחר.

אני שוכנתי ב-L414 , בחדר של קבוצת הנערות הצעירות ביותר . L414 הוא הכתובת האחת שלי מני רבות שלא שכחתי מעולם.

היינו שלושים ילדות בחדר ששתים או שלוש נערות בלבד יכלו לגור בו בנוחות. זה לא היה אולם השינה שלנו , זה היה ביתנו , המקום היחיד שהיה לנו. אפילו התרחצנו שם בחורף במים קרים שהבאנו בקערות מן הפרוזדור. סבון היה יקר המציאות. במזג אוויר קר היו שיניננו נוקשות בתואם. ישנו בשלוש קומות של דרגשי שינה על מזרני קש. אלה היו שבועות של רעב מתמשך. הרעב מכרסם בך ומחליש אותך. הוא גוזל מרחב נפשי שלולא כן היה אפשר לנצלו לחשיבה. קצבת המזון הייתה דלה ביותר. העמדנו פנים שהחלב הרזה שהוקצה לנו הוא שמנת להקצפה .

לא שקענו ברחמים עצמיים: צחקנו הרבה והיינו רעשניות ותוססות כילדים אחרים בני גילנו וחשבנו שאנחנו חזקות יותר מן הילדים החופשיים ה"מפונקים"  .
למדתי להסתגל לחיי החברה של הילדות בטריזנשטט כי בוינה היייתי ילדה בודדה .

הנהלת בית L414  הייתה בידיהם של צעירים יהודים שהעסיקו צעירים אחרים. נערה בת שש-עשרה הייתה מופקדת על חדרנו. הילדים האלו הבוגרים למחצה השתדלו ליצור איזו רוח קבוצה ועשו את הקהילה הכפויה שלנו לחלק מתנועת נוער , הסוציאליסטית או הציונית.  אף אחת מהן לא הייתה סם שכנגד לפשיזם, אבל הציונות הייתה התמצית והתכלית של המודעות הפוליטית שלנו והיא סחפה אותי פשוט מפני שהייתה הגיונית. היא הייתה הדרך להיחלץ מגלות בלתי נסבלת. שרנו שירים ציונים ורקדנו הורה שעות בלי הפסק בחצר הצריפים. 

המדריכים המבוגרים מאתנו ( בשנים אחדות) כינו אותנו בשם "חברים, ו"חברות". כאשר הלכנו לישון אמרנו "לילה טוב" , אחד הביטויים העבריים המעטים שלמדנו.

חלקנו בינינו את המזון שהיה יקר המציאות והלחם בטריזנשטט שימש אמצעי תשלום . לפעמים בסופרמרקט בארה"ב אני נזכרת בכך ומתפלאה שהלחם זול כל כך.

מעולם לא אכלתי לשובע בטריזנשטט אבל ההכוונה החינוכית תרבותית במחנה הייתה משובחת.

לילדי טריזשטט אסור היה ללמוד לימודים סדירים . אבל בחשאי גובשה תכנית לימודים יומית שקבעה ההנהלה היהודית של בניין L414 . השיעורים לא היו סדירים והספרים היו מעטים  ולכן לא למדתי שום נושא לימוד רציף ומעמיק. השיעורים היו בלילה, בתוך ארון מטאטאים.

ב20 מהחודשים שהייתי בטריזנשטט נהייתי חיה חברתית. וינה ,שנה קודם,  נהגה בי כמנודה.  בווינה נהייתי ילדה מוזרה , בודדה ואקסצנטרית שלא היה לה מושג איך להיות חברת צוות. בטריזנשטט יצרתי קשרים אנושיים , ידידות ושיחות , לא הייתי עוד מנודה. המדריכים הציונים הצעירים טיפחו את חיי החברה במחנה , אבל אחר כך נשלחו גם הם להשמדה באושוויץ.

מדי פעם הגיעו עוד משלוחי ילדים לטריזנשטט אבל הם נשלחו כעבור שבוע לאושוויץ.
 גם אנחנו נשלחנו לבסוף לאושוויץ.

מקור :
רות קלוגר , נופי זיכרון , יד ושם , 2010

תגובות

פוסטים פופולריים מהבלוג הזה

הילד יוסי פלד , מסתתר אצל משפחה נוצרית בבלגיה

יוסי פלד נולד בבלגיה בשם יוסי מנדלביץ'. נולד בבלגיה בשם יוסף (ג'פקה) מנדלביץ' לשיינע ויענקל מנדלביץ'. בזמן מלחמת העולם השנייה נמסר עם אחיותיו למשפחה נוצרית מאמצת, שעִמה שהה עד גיל 8. אביו נספה באושוויץ. לאחר המלחמה חזרה אמו אל המשפחה הנוצרית לקחת אותם, ובעזרת הבריגדה היהודית הם עלו לארץ ישראל והתיישבו בקיבוץ נגבה. בשיחה עם דרור גלוברמן ל"אנשים", מספר פלד על הזיכרונות כילד יהודי בתקופת השואה: "היו מחביאים אותי במרתף", ומודה: "במרתף הזה חוויתי את הפחד הכי גדול בחיי". מכל משפחתו, רק אימו שרדה את המחנות, אבל את המפגש איתה פלד מתאר כטראומה: "בגיל שמונה, וללא הכנה מוקדמת הודיעו לי כי הוריי הנוצריים אינם ההורים האמיתיים שלי".

בראיון למעריב, 4 למאי 2016  :
"זאת טראומה שמלווה אותי כל ימי חיי”, משחזר השר לשעבר ואלוף (במיל’) יוסי פלד. “בגיל חצי שנה נמסרתי לידי משפחה נוצרית בבלגיה. היו לי הורים טובים, מספיק אוכל וגם צעצועים, מה שאפשר לי להיות ילד מאושר. ביום בהיר אחד, כששיחקתי בגינה מאחורי הבית הכפרי שלנו, בשכונה של אנטוורפן, האבא הנוצרי …

ילדי לנה קיכלר: שמעון הלר שהפך לטייס קרב בחיל האוויר הישראלי

סא"ל הלר שמעון

בשואה נולדתי בקרקוב, ב 12.10.36 למשפחה לא דתית. אבי גמר את האוניברסיטה המפורסמת של קרקוב "יגלונסקה" ועבד כעורך דין. אני הייתי בן יחיד. את מלחמת העולם השנייה שרדתי במזל ובעזרת אנשים אצילי נפש. כאשר המצב החמיר לקח אותי דודי (שהיה פולני ונשוי לאחות אבי) אליהם לדירה בפראגה – וורשה. שם שהיתי חודשים אחדים, בתנאים מגבילים מאוד- איסור על תנועה וכל רעש במהלך היום בדירה, עד שובו של הדוד בערב. מכרה של הדוד , אשה ליטאית צעירה ואצילת נפש בשם לידיה פלייטס הקדישה את חייה לי והצילה אותי. כשנתיים חיינו בכפר נידח 43 ק"מ מקרקוב. אני תחת זהות בדויה ועם שיער צבוע לבלונד, כל זאת בסיכון חייה, גם לאחר שהכסף עבור אחזקתי הפסיק להגיע.

הורי לא שרדו את המלחמה.
בסוף המלחמה החזירה אותי לידיה פלייטס ליהדות ומסרה אותי למוסד יהודי בוורשה. ושוב למזלי, עוד אישה אצילת נפש, ניצולת שואה בעצמה, ששמה לנה קיכלר לקחה אותי למוסד לילדים ניצולים. בגלל מצב בריאותי הירוד נשלחתי למוסד הבראה ב"זקופנה". התנכלויות אנטישמיות שלוו בירי על בית היתומים אלצו את לנה לברוח מפולין.
תקומה 
לנה קיכלר הצליחה…

ילדים בשואה שהפכו להיות טייסי קרב בחיל האוויר : רס"ן אומשוויף צבי ז''ל

רס"ן אומשוויף צבי ז''ל


בשואה  מ-1939 עד 1943 המשפחה גרה בגטו בלבוב. ב-1943 הועברה למחנה הריכוז אשוויץ ונרשמה כאסירים פוליטיים. צבי היה ילד בן 6 כאשר קועקע על ידו המספר 103796. אביו, ברנרד, יחד עם עוד מדען, חקרו את החיסון כנגד מחלת הטיפוס. כנראה שזו הסיבה להגנה מסוימת לה זכתה המשפחה. ב-1945 עם שחרור המחנה, הוא צעד יחד עם אמו ב"צעדת המוות". אביו הוצא כנראה להורג. כשהגיע לברלין, אמו נפטרה מטיפוס, הועבר ע"י ידידת אמו ד"ר אנה וייס, למנזר בסלובקיה, בו שהה עד סוף 1947 יחד עם עוד יתומים יהודים.
תקומה
ב-1947 אותר על-ידי דודו דולק עמישב ועלה ארצה דרך צרפת. התגורר עם דודו מספר שנים ואז אומץ על-ידי משפחת ארנון בקיבוץ עין המפרץ. עלייתו ארצה הייתה בלתי ליגאלית, הוא התחזה לבן נוסף של אישה עם ילד ששרדו את השואה. צבי גדל והתחנך במוסד החינוכי המשותף לעין המפרץ ולכפר מסריק. היה ספורטאי מחונן וזכה באליפויות קרב 5 ובקפיצה למרחק. שיחק עם נבחרת ישראל בכדור-עף.
בשחקים
התגייס לחיל האוויר לאחר שירות בחיל המודיעין.  ב-1958 הצטרף לקורס טיס מספר 31 אותו סיים במגמת קרב ב-1960. בביה"ס…