דלג לתוכן הראשי

פרץ הוכמן , בן 14, הישרדות בכיכר שלושת הצלבים בוורשה




בסוף שנת 1943 הגרמנים בעיר ורשה יצאו הרבה לבילויים בכיכר שלושת הצלבים ולא יכלו לתאר לעצמם שעוד חיים ילדים יהודיים , שאינם מסתתרים, אלא מסתובבים גלויים לעין ועוד מעזים להתפרנס ממכירת סיגריות. בכיכר שלושת הצלבים ההומה בוורשה הסתובבו אלפי גרמנים החל בטייסים, קצינים רמי דרג וכלה בחיילים פשוטים, ובנוסף להם גם חיילים זרים לצד הגרמנים , הונגרים רובם.

 כותב פרץ הוכמן ז"ל בספר הזיכרונות שלו : "מכרנו לחיילים גרמנים סחורה וסיגריות וקנינו מהם מצרכים שונים , כמו קופסאות שימורים, שמיכות צבאיות ועוד.

התחלנו לסחור גם בעיתונים. המסחר בעיתונים התגלה כעסק טוב , שכן אמצעי התקשורת צונזרו, והאוכלוסייה הפולנית, שלא ידעה דבר על הנעשה מחוץ לגבולות פולין , יחלה לכל פירור של מידע.

את העיתונים קנינו מאנשים פולנים שהיה בידיהם זיכיון מכירה. הצטיידנו  בכמות גדולה של עיתונים ואז הפצנו אותם ברחבי העיר.

באחד הימים בעת המסחר בסיגריות ובעיתונים יצר אתנו קשר אדם יהודי  מרשים בזהות נוצרית. שמו היה ז'מיאן , איש המחתרת  היהודית החשאית בוורשה הפולנית. הוא הצליח לזייף עבורנו תעודות של ילדים פולנים נוצרים ובכך גדל ביטחוננו לסחור עם הגרמנים. ז'מיאן גם הצליח לחסל כמה מלשינים פולנים סביבנו שסיכנו אותנו ורצו להלשין עלינו כי אנו ילדים יהודים.

התפרנסנו ממכירת העיתונים בכיכר שלושת הצלבים אך בלילות לא היה לנו היכן ללון . עברנו בלילות בין חדרי מדרגות ומרתפים קרים כאשר אנו בקושי שורדים בקור העז.

לפני כל חג הורגשה אצל הפולנים תכונה רבה. החל בולמוס של קניות : משקאות , אוכל וגם סיגריות. לנו הייתה מחשבה אחת : שיעבור החג מהר ככל האפשר. בלילה היינו שוכבים בחדר המדרגות על הבטון החשוף ושמענו את השירה שבוקעת מהבתים הפולנים בחג .

הנערים הפולנים שעבדו אתנו וסחרו אתנו בכיכר שלושת הצלבים לא ידעו שאנו יהודים ויחד איתם הלכנו להתפלל בכנסייה. העובדה שהתפללנו אתם בכנסייה הייתה לזכותנו וחיזקה את הדימוי הנוצרי שלנו. עבורנו הייתה זו צורת בילוי , כי ממילא לא היה לנו לאן ללכת. נראה לי שאין כנסיה בוורשה שלא ביקרתי בה. את התפילה ידעתי טוב יותר מהנוצרים. בזכות ידיעת התפילות הנוצריות ניצלתי כמה פעמים כאשר פולני הלשין עלינו בפני המשטרה הגרמנית.

המשכנו לחפש מקומות לינה בלילות ובאחד הלילות לנו בלי לשים ללב בחדר מדרגות של בניין בו התגוררו קציני ס.ס גבוהים בוורשה. גם בתור פולנים היינו צפויים לסכנת מוות אם יגלו אותנו הגרמנים , אך הצלחנו להימלט בבוקר מוקדם מבניין זה.  מאוחר יותר הצטרפתי למרד הפולני בוורשה ושם הייתי הלוחם הצעיר ביותר מול הגרמנים."

מקור:
פרץ הוכמן. להעז לחיות. הוצאת מודן ומשרד הביטחון -ההוצאה לאור

תגובות

פוסטים פופולריים מהבלוג הזה

הילד יוסי פלד , מסתתר אצל משפחה נוצרית בבלגיה

יוסי פלד נולד בבלגיה בשם יוסי מנדלביץ'. נולד בבלגיה בשם יוסף (ג'פקה) מנדלביץ' לשיינע ויענקל מנדלביץ'. בזמן מלחמת העולם השנייה נמסר עם אחיותיו למשפחה נוצרית מאמצת, שעִמה שהה עד גיל 8. אביו נספה באושוויץ. לאחר המלחמה חזרה אמו אל המשפחה הנוצרית לקחת אותם, ובעזרת הבריגדה היהודית הם עלו לארץ ישראל והתיישבו בקיבוץ נגבה. בשיחה עם דרור גלוברמן ל"אנשים", מספר פלד על הזיכרונות כילד יהודי בתקופת השואה: "היו מחביאים אותי במרתף", ומודה: "במרתף הזה חוויתי את הפחד הכי גדול בחיי". מכל משפחתו, רק אימו שרדה את המחנות, אבל את המפגש איתה פלד מתאר כטראומה: "בגיל שמונה, וללא הכנה מוקדמת הודיעו לי כי הוריי הנוצריים אינם ההורים האמיתיים שלי".

בראיון למעריב, 4 למאי 2016  :
"זאת טראומה שמלווה אותי כל ימי חיי”, משחזר השר לשעבר ואלוף (במיל’) יוסי פלד. “בגיל חצי שנה נמסרתי לידי משפחה נוצרית בבלגיה. היו לי הורים טובים, מספיק אוכל וגם צעצועים, מה שאפשר לי להיות ילד מאושר. ביום בהיר אחד, כששיחקתי בגינה מאחורי הבית הכפרי שלנו, בשכונה של אנטוורפן, האבא הנוצרי …

ילדי לנה קיכלר: שמעון הלר שהפך לטייס קרב בחיל האוויר הישראלי

סא"ל הלר שמעון

בשואה נולדתי בקרקוב, ב 12.10.36 למשפחה לא דתית. אבי גמר את האוניברסיטה המפורסמת של קרקוב "יגלונסקה" ועבד כעורך דין. אני הייתי בן יחיד. את מלחמת העולם השנייה שרדתי במזל ובעזרת אנשים אצילי נפש. כאשר המצב החמיר לקח אותי דודי (שהיה פולני ונשוי לאחות אבי) אליהם לדירה בפראגה – וורשה. שם שהיתי חודשים אחדים, בתנאים מגבילים מאוד- איסור על תנועה וכל רעש במהלך היום בדירה, עד שובו של הדוד בערב. מכרה של הדוד , אשה ליטאית צעירה ואצילת נפש בשם לידיה פלייטס הקדישה את חייה לי והצילה אותי. כשנתיים חיינו בכפר נידח 43 ק"מ מקרקוב. אני תחת זהות בדויה ועם שיער צבוע לבלונד, כל זאת בסיכון חייה, גם לאחר שהכסף עבור אחזקתי הפסיק להגיע.

הורי לא שרדו את המלחמה.
בסוף המלחמה החזירה אותי לידיה פלייטס ליהדות ומסרה אותי למוסד יהודי בוורשה. ושוב למזלי, עוד אישה אצילת נפש, ניצולת שואה בעצמה, ששמה לנה קיכלר לקחה אותי למוסד לילדים ניצולים. בגלל מצב בריאותי הירוד נשלחתי למוסד הבראה ב"זקופנה". התנכלויות אנטישמיות שלוו בירי על בית היתומים אלצו את לנה לברוח מפולין.
תקומה 
לנה קיכלר הצליחה…

ילדים בשואה שהפכו להיות טייסי קרב בחיל האוויר : רס"ן אומשוויף צבי ז''ל

רס"ן אומשוויף צבי ז''ל


בשואה  מ-1939 עד 1943 המשפחה גרה בגטו בלבוב. ב-1943 הועברה למחנה הריכוז אשוויץ ונרשמה כאסירים פוליטיים. צבי היה ילד בן 6 כאשר קועקע על ידו המספר 103796. אביו, ברנרד, יחד עם עוד מדען, חקרו את החיסון כנגד מחלת הטיפוס. כנראה שזו הסיבה להגנה מסוימת לה זכתה המשפחה. ב-1945 עם שחרור המחנה, הוא צעד יחד עם אמו ב"צעדת המוות". אביו הוצא כנראה להורג. כשהגיע לברלין, אמו נפטרה מטיפוס, הועבר ע"י ידידת אמו ד"ר אנה וייס, למנזר בסלובקיה, בו שהה עד סוף 1947 יחד עם עוד יתומים יהודים.
תקומה
ב-1947 אותר על-ידי דודו דולק עמישב ועלה ארצה דרך צרפת. התגורר עם דודו מספר שנים ואז אומץ על-ידי משפחת ארנון בקיבוץ עין המפרץ. עלייתו ארצה הייתה בלתי ליגאלית, הוא התחזה לבן נוסף של אישה עם ילד ששרדו את השואה. צבי גדל והתחנך במוסד החינוכי המשותף לעין המפרץ ולכפר מסריק. היה ספורטאי מחונן וזכה באליפויות קרב 5 ובקפיצה למרחק. שיחק עם נבחרת ישראל בכדור-עף.
בשחקים
התגייס לחיל האוויר לאחר שירות בחיל המודיעין.  ב-1958 הצטרף לקורס טיס מספר 31 אותו סיים במגמת קרב ב-1960. בביה"ס…