"התגוררנו בפלוצק, עיירה היסטורית יפהפייה ששליש מתושביה היו יהודים. בפרוץ מלחמת העולם השנייה הייתי בן ארבע. יחד עם ההורים שרדתי תקופה קשה של כליאה בגטו, גירוש מן העיר למחנה ריכוז סולדאו, ונדודים מעיירה לעיירה תוך מצוקה קשה ותלאות. אבי סיכן את נפשו כדי לתעד תקופה זו ברצועות נייר ארוכות אשר כתב עליהן ביידיש, הטמינן בתוך בקבוקים, והחביאן במרתפים. עשרות שנים אחרי המלחמה נתגלה אחד הבקבוקים, ותוכנו פורסם. עד כה הספר ("עלים מן האש") הופיע בשבע שפות.
כדי להינצל, המירו הוריי את זהותם ואת זהותי, השיגו תעודות
מזויפות, ולימדו אותי להתפלל בפולנית תפילות נוצריות. הדבר קרה ב- 1942, בעת
שהגרמנים החלו לשלוח את המוני היהודים להשמדה בתאי הגז.
עתה החלה מסכת רבת ייסורים של נדודים, כאשר במקומות מחבוא שונים
מגלים שכנינו הפולנים את זהותנו, ומנסים לסחוט אותנו באיומים שימסרו אותנו לידי
הגרמנים. פעמים רבות המוות ארב לנו על כל שעל. חלק מאותן שנים התגוררנו יחד, בחלקן
– גרתי רק עם אמי, ובשנה האחרונה למלחמה הייתי מנותק מהוריי, כשאני עובד כרועה
פרות אצל משפחת איכרים בכפר זאבאדי, ליד העיר לוביץ'. הייתי אז בן תשע. חרדתי
לגורל הוריי שנותרו בווארשה שטופת הטרור.
אבי, שהיה חבר במחתרת הפולנית א.ק., שמח על פרוץ המרד ב- 1944
בווארשה, הסתפח אל הלוחמים, ונפל בקרב ביומה הראשון של ההתקוממות. בתום המלחמה
הייתי בן עשר.
אמי נישאה בשנית, ובהיותי בן חמש-עשרה עלינו, אמי, אבי החורג שלמה
גז'בין, ואני, לישראל. עברה עלינו תקופה קשה מאד של היקלטות, כאשר התגוררנו
במעברות-אוהלים בחיפה, ברמת-ישי ובעכו.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה