מקור וקרדיט:
רוז'קה
קורצ'ק, "ילדים במחנה ריכוז בוכנוואלד", מתוך: ילקוט מורשת, חוברת ח',
מרץ 1968
למספר נערים במחנה
בוכנוואלד נמצאה ההצלה ב”באו-קומנדו” (קבוצת בניין) מספר 1, אשר הקאפו שלה היה רוברט
סיברט .
(Siewert).
האיש היה ידוע במחנה כולו בעוז רוחו והתנהגותו המופתית. הוא – חבר פרלמנט לשעבר, וקומוניסט
– מעורר היה כבוד אפילו בין אנשי ה-ס.ס. הוא קיבל את הנערים היהודים מפולין ל”קומנדו”
שלו והתחיל ללמדם עבודות בניין. הם נעשו פועלים מקצועיים ובמשך הזמן היה בעובדה זו
כדי להציל את חייהם38.
מספר ילדים ונערים צורפו לבלוק של אריך אייסלר, שגילה יחס
מיוחד כלפיהם ולא פעם הגן עליהם בפני ה-ס.ס. “כאשר היינו צריכים לצאת לעבודות קשות
היה אומר לנו (לילדים) להסתתר מתחת למיטות באולם השינה, וכשבאו לשאול או לחפש, היה
אומר להם שאין כאן אף אחד והם היו מאמינים לו. הוא סיכן את חייו בכך, אך חזר על הדבר
פעמים הרבה”.
בבלוק זה נהנו הילדים גם מתוספת מזון, דבר שסייע אף הוא
לא במעט לשיפור מצבם הפיזי.
יזם את התוספות – אליהו גרינבוים.
אייסלר אישר את הרעיון ותמך בו. החלוקה הצודקת של האוכל,
ובמיוחד של הלחם, נחשבה לאחד ההישגים הגדולים של המחתרת בבוכנוואלד. הדבר הושג הן על
ידי הסברה והן על ידי דוגמה אישית של זקני הבלוקים40, והן על ידי איומים בעונשים חמורים
(שהיו גם מבצעים) בעד גניבה של לחם מהאסירים. הרגישות, איפוא, כלפי צורת חלוקת האוכל,
בחישת המרק שתוכנו יתחלק שווה, חלוקת כיכר הלחם לחלקים שווים ומדודים, היתה רבה, והכל
התנהל תחת עיניהן המבקרות, המשגיחות של מאות אסירים רעבים. גרינבוים ידע כל זאת, אך
קרה לא פעם שלאחר החלוקה, שהיתה מדודה ושקולה, נשאר עוד משהו בתחתית הדוד, נשאר עוד
איזה פירור. בדרך כלל היו מחלקים זאת שוב בצורת תוספת בין האסירים. גרינבוים הציע לאייסלר
להעניק תוספות אלו לילדים (היו בבלוק זה ילדים בני עשר) ולנערים. היו מושיבים אותם
מאז על יד שולחן נפרד ולפי התור הקבוע מחלקים ביניהם את שיירי האוכל. נוהג זה נשתרש
במשך הזמן בבלוק 29, נתקבל גם בבלוקים אחרים, בהם היו נערים וילדים, והפך לסדר קבוע.
אף ללבוש ונעליים למען הילדים נמצא דואג. על ישראל פרנקל41,
אשר נתמנה לספר הבלוק, והיה משום כך משוחרר מעבודות חוץ, ושהה במשך היום בתוך הבלוק,
הוטל לתפור כפפות ונעלים מקרעי שמיכות, למען העובדים ב42Fuhrkolone.
פרנקל ניצל הזדמנות זו והיה מתקין גם "נעליים" לילדים ולנערים. את קרעי השמיכות
למטרה זו קיבל מנגר אוסטרי בשם הנס מאיר, אשר עבד במחסן הבגדים (Bekleidungskammer).
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה