דלג לתוכן הראשי

ילדי לנה קיכלר: שמעון הלר שהפך לטייס קרב בחיל האוויר הישראלי

סא"ל הלר שמעון

בשואה
נולדתי בקרקוב, ב 12.10.36 למשפחה לא דתית. אבי גמר את האוניברסיטה המפורסמת של קרקוב "יגלונסקה" ועבד כעורך דין. אני הייתי בן יחיד. את מלחמת העולם השנייה שרדתי במזל ובעזרת אנשים אצילי נפש. כאשר המצב החמיר לקח אותי דודי (שהיה פולני ונשוי לאחות אבי) אליהם לדירה בפראגה – וורשה. שם שהיתי חודשים אחדים, בתנאים מגבילים מאוד- איסור על תנועה וכל רעש במהלך היום בדירה, עד שובו של הדוד בערב. מכרה של הדוד , אשה ליטאית צעירה ואצילת נפש בשם לידיה פלייטס הקדישה את חייה לי והצילה אותי. כשנתיים חיינו בכפר נידח 43 ק"מ מקרקוב. אני תחת זהות בדויה ועם שיער צבוע לבלונד, כל זאת בסיכון חייה, גם לאחר שהכסף עבור אחזקתי הפסיק להגיע.


הורי לא שרדו את המלחמה.

בסוף המלחמה החזירה אותי לידיה פלייטס ליהדות ומסרה אותי למוסד יהודי בוורשה. ושוב למזלי, עוד אישה אצילת נפש, ניצולת שואה בעצמה, ששמה לנה קיכלר לקחה אותי למוסד לילדים ניצולים. בגלל מצב בריאותי הירוד נשלחתי למוסד הבראה ב"זקופנה". התנכלויות אנטישמיות שלוו בירי על בית היתומים אלצו את לנה לברוח מפולין.

תקומה 

לנה קיכלר הצליחה להבריח את כל הילדים, המטפלים המורים והטבחית את הגבול לצ'כיה ומשם ברכבות לפריז. הגענו לפריז בתחילת 1946. בסיוע כספי הג'ויינט התמקמנו בעירה "בלוי" במחצית הדרך לורסיי. נשכר בית בן 3 קומות והחלו חיי שיגרהשל לימודים שכללו עברית וצרפתית. לנה קיכלר ארגנה עליה מסודרת לישראל רק בתום מלחמת העצמאות.

לנה קיכלר פרסמה את סיפור חייה וסיפורם של כמה ילדים (גם שלי) בספריה "מאה ילדים שלי" ו- "המאה לגבולם".

במרץ 1949 עלינו ארצה באוניה "קדמה" ממרסיי. שהינו כחודשים במוסד "אונים" בכפר סבא. אח"כ אומצנו ע"י קבוצת שילר ליד רחובות. הגענו לשילר בחופשת פסח. הילדים הקטנים מתחת לגיל 13 אומצו ע"י משפחות. החיים במסגרת הקיבוץ לקחו חלק חשוב בשיקומנו והשבת חיינו לשגרת אנשים נורמאליים, ואפשרו לנו להתפתח להישגים אישיים של כל אחד ואחד. 

את שנות לימודי התיכון התחלתי בבית הספר המשותף של קב' שילר וגבעת ברנר. עד הפילוג בתנועה הקיבוצים. ושנתיים אחרונות בבית ספר בקיבוץ נצר סירני.

הצטרפתי לגדנ"ע אוויר חוגי טיסנאות וקורס טייס. זכיתי בטיסת סולו בפייפר. המדריכה הייתה רינה לוינסון האגדית.

בשחקים

התגייסתי ב 3.8.55 והתנדבתי לקורס טייס מס' 22 באמצע הקורס פרצה מלחמת קדש. היינו בתקופה הראשונה באימונים במטוס הארוורד, חזרנו לטוס במטוסי סטירמן גם בטיסות מבצעיות. חוויה לא רגילה לחניכי קורס טייס לטוס בפקודה בגובה הכי נמוך שאפשר, בלי מכשירי קשר ואמצעי ניווט לילה, כשכל המדינה תחת האפלה.

אחד החניכים היה צריך להחזיר מטוס מרמת דוד לבסיס האם – רמלה, אמרו לא להרעיש עם המנוע ואז ידליקו לו את אורות המסלול. רעש הוא עשה אבל האורות לא נדלקו. למזלו נדלקו אורות מסלול בשדה התעופה לוד לרגע, הוא ניצל את ההזדמנות ונחת שם.

אחרי המלחמה המשכנו את הקורס. היינו הקורס הראשון שעבר הסבה למטוסי סילון – ה"מטאור" תוך כדי הקורס. בזמן הקורס ענדנו דרגות ממ"ק – הגשה לא נעימה ביותר.

בסיום האימון המבצעי הוצבתי בטייסת 101, טייסת היירוט עם מטוסי מיסטר A4. שירתי ב 101 תקופה אחת ואח"כ עברתי קורס מדריכים. הדרכתי בבית הספר לטיסה עם סיום החוזה (51/4 שנים) ובמקביל טסתי ב101 בהצבות חירום (הצ"ח) 

אחרי השחרור התקבלתי לחב' אל-על. המשכתי לטוס במילואים. נלחמתי בנוסף למלחמת קדש בעוד 4 מלחמות: ששת הימים, ההתשה. יום כיפור ושלום הגליל. במלחמת שלום הגליל שימשתי כמפקד מכלול תקיפה צפון (משל"ק). השתחררתי משרות סדיר בדרגת סגן. כשנתיים לאחר מלחמת שלום הגליל ב 1984 השתחררתי משרות מילואים בדרגת סא"ל.

לאחר השחרור

הצטרפתי לחב' אל-על בסוף 1960 הייתי טייס באל-על בממשך 41 שנים מתוכן 34 שנים כקברניט. מלאתי מגוון תפקידים לרבות מדריך בוחן, מנהל צי, וחבר ועד צוותי אויר. רוב עבודתי הייתה בטיסה בקווים. התחלתי לטוס במטוסי "בריטניה" ואח"כ מטוסי בואינג 707 , 747-200 ו 747-400.

  הייתי בתפקידי ניהול – טייס ראשי של מטוסי 747-200 , הבאה וקליטת מטוסי 747-400 מנהל הצי המשתף של ציי ה 747. בתום תפקידי הניהול חזרתי לטוס בקווים. בגיל 60 זכיתי לתואר משונה "קברניט רק באוויר" עד לשינוי החוק. פרשתי לגמלאות בגיל 65 כקברניט. במהלך העבודה השלמתי קורס ניהול שערכה האוניברסיטה בירושלים.

מקור וקרדיט :
הלר שמעון - - מורשת מתקומה לשחקים

תגובות

פוסטים פופולריים מהבלוג הזה

הילד יוסי פלד , מסתתר אצל משפחה נוצרית בבלגיה

יוסי פלד נולד בבלגיה בשם יוסי מנדלביץ'. נולד בבלגיה בשם יוסף (ג'פקה) מנדלביץ' לשיינע ויענקל מנדלביץ'. בזמן מלחמת העולם השנייה נמסר עם אחיותיו למשפחה נוצרית מאמצת, שעִמה שהה עד גיל 8. אביו נספה באושוויץ. לאחר המלחמה חזרה אמו אל המשפחה הנוצרית לקחת אותם, ובעזרת הבריגדה היהודית הם עלו לארץ ישראל והתיישבו בקיבוץ נגבה. בשיחה עם דרור גלוברמן ל"אנשים", מספר פלד על הזיכרונות כילד יהודי בתקופת השואה: "היו מחביאים אותי במרתף", ומודה: "במרתף הזה חוויתי את הפחד הכי גדול בחיי". מכל משפחתו, רק אימו שרדה את המחנות, אבל את המפגש איתה פלד מתאר כטראומה: "בגיל שמונה, וללא הכנה מוקדמת הודיעו לי כי הוריי הנוצריים אינם ההורים האמיתיים שלי".

בראיון למעריב, 4 למאי 2016  :
"זאת טראומה שמלווה אותי כל ימי חיי”, משחזר השר לשעבר ואלוף (במיל’) יוסי פלד. “בגיל חצי שנה נמסרתי לידי משפחה נוצרית בבלגיה. היו לי הורים טובים, מספיק אוכל וגם צעצועים, מה שאפשר לי להיות ילד מאושר. ביום בהיר אחד, כששיחקתי בגינה מאחורי הבית הכפרי שלנו, בשכונה של אנטוורפן, האבא הנוצרי …

ילדים בשואה שהפכו להיות טייסי קרב בחיל האוויר : רס"ן אומשוויף צבי ז''ל

רס"ן אומשוויף צבי ז''ל


בשואה  מ-1939 עד 1943 המשפחה גרה בגטו בלבוב. ב-1943 הועברה למחנה הריכוז אשוויץ ונרשמה כאסירים פוליטיים. צבי היה ילד בן 6 כאשר קועקע על ידו המספר 103796. אביו, ברנרד, יחד עם עוד מדען, חקרו את החיסון כנגד מחלת הטיפוס. כנראה שזו הסיבה להגנה מסוימת לה זכתה המשפחה. ב-1945 עם שחרור המחנה, הוא צעד יחד עם אמו ב"צעדת המוות". אביו הוצא כנראה להורג. כשהגיע לברלין, אמו נפטרה מטיפוס, הועבר ע"י ידידת אמו ד"ר אנה וייס, למנזר בסלובקיה, בו שהה עד סוף 1947 יחד עם עוד יתומים יהודים.
תקומה
ב-1947 אותר על-ידי דודו דולק עמישב ועלה ארצה דרך צרפת. התגורר עם דודו מספר שנים ואז אומץ על-ידי משפחת ארנון בקיבוץ עין המפרץ. עלייתו ארצה הייתה בלתי ליגאלית, הוא התחזה לבן נוסף של אישה עם ילד ששרדו את השואה. צבי גדל והתחנך במוסד החינוכי המשותף לעין המפרץ ולכפר מסריק. היה ספורטאי מחונן וזכה באליפויות קרב 5 ובקפיצה למרחק. שיחק עם נבחרת ישראל בכדור-עף.
בשחקים
התגייס לחיל האוויר לאחר שירות בחיל המודיעין.  ב-1958 הצטרף לקורס טיס מספר 31 אותו סיים במגמת קרב ב-1960. בביה"ס…