סיפורה של ענת יעקבסון מנקודת מבטה בתור ילדה שגדלה למציאות קשה
ולפחד תמידי על חייה. הסיפור הוא מנקודת מבטה בתור אישה מבוגרת שמספרת בהתרגשות על
החוויה הקשה שעברה בשואה.
סיפור חיי כילדה :
נולדתי באוקטובר 1942 אחות צעירה לאסתר.
ב-1944, כשהייתי בת שנתיים, אמי נפטרה, ומי ששמרה עליי
והסתירה אותי ואת אחותי בזמן השואה, הייתה גברת יהודייה שהתנצרה באותה
התקופה. לרע המזל, לאותה הגברת אשר הסתירה אותנו, היה בן אשר שיתף פעולה עם
הנאצים. הגברת שמרה והגנה עלינו מפני הנאצים במשך כשנתיים, ולמעשה הצילה אותנו בכך
שהחביאה אותנו בחביות הבירה שבביתה.
כשבנה של הגברת הלשין עלינו שאנחנו נמצאות אצלה, הם הגיעו אל אותה
הגברת, אך אותנו לא מצאו כי היא הצליחה להחביא אותנו היטב.
כשהייתי בת ארבע, אחרי סיום המלחמה, נשלחנו אני ואחותי למשפחות
אומנה שונות. עברתי ממשפחה למשפחה אומנת, וכך עברה הילדות שלי .
בשנת 1952 כשהייתי בת עשר, בזמן החופש הגדול, הלכתי לבקר את הגברת
שהצילה את חיי בזמן השואה, ושם פגשתי את אחותי אחרי שתקופה ארוכה לא התראינו.
אסתר אחותי עלתה לארץ ולאחר מכן עליתי גם אני.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה