"בשנת 1957, עם העלייה
הגדולה מפולין, הגיעו ארצה זוג ניצולי שואה והתיישבו בחולון. היו אלה מנדל
קופולוביץ ורעייתו השנייה חיה גרינפלד( אמי) .
אשתו הראשונה של מנדל ובנו
אברמק בן ה14 נספו במחנה ההשמדה אושוויץ .
בחדר השינה שלהם תלה מנדל על
הקיר ציור פרי מכחולו של בנו שמצא בעליית הגג של ביתו הישן בגטו לודז' לשם חזר
לאחר שחרורו ממחנה הריכוז. יחד עם הציור מצא מנדל תמונה משפחתית עם בנו וגם מחברת
שירים שכתב אברמק בגטו.
מנדל קופולוביץ , שהיה איש
סגור ומופנם, לא נהג לדבר על הבן שאיבד. על מחברת השירים השירים שברשותו לא סיפר
לאיש.
פעם בערוב ימיו , סיפר שאברמק
היה ילד מוכשר ומחונן. הוא גם סיפר שבאושוויץ עלה בידו להעביר את הנער דרך הסלקציה הראשונה. אבל אחר
כך, כשהיה עליו לצאת לעבודה מפרכת מחוץ למחנה , חס על בנו והסתיר אותו בתוך הצריף.
כאשר חזר בלילה מן העבודה המפרכת מצא את מיטתו של אברמק ריקה – הילד נלקח לתא
הגזים. אסירים אחרים שלקחו את ילדיהם
לעבודה שבו בערב עם ילדיהם לצריף באושוויץ , ואילו הוא איבד את בנו.
מנדל נפטר ב1983 ושנתיים מאוחר
יותר נפטרה אמי .
בין הניירות שמנדל השאיר מצאתי
את מחברת השירים שכתב אברמק בגטו לודז' על גבי המחברת היה איור ועליו נכתב Litzmanstad
Getto 1943”
כאשר עיינתי בשירים שנכתבו
בגטו לודז' על ידי הילד בן ה13 , נדהמתי מכוח היצירה , מאוצר המילים העשיר ,
מהחריזה הנהדרת , ומהצליל של המילים , ושאלתי את עצמי איך ילד שהספיק ללמוד רק שתי
כיתות בבית הספר הפולני יכול לכתוב כל כך יפה.
בגטו הוא לא המשיך ללמוד כי היה חייב לעבוד. הוא סבל מרעב מתמיד וקור. הוא עבד עבודה מפרכת כשוליית סנדלרים והיה
בפחד מתמיד שיגורש .
חשבתי לעצמי כמה כוח רצון , עוז רוח
וכשרון רב היו לילד הזה.
27 שנה עברו מאז אותו רגע בו גיליתי את המחברת המאויירת
של אברמק ומאז יצירתו כובשת את העולם. השירים נכתבו בפולנית , ואברמק הוכר כמשורר פולני
ובעיר הולדתו לודז' נקרא רחוב על שמו , לזכר מיליון וחצי ילדים יהודים שנספו
בשואה.
שיריו תורגמו ליותר מ15 שפות ובינהם יפנית , אלבנית
ופרסית.
המחברת המקורית נמסרה לזיכרון עד ל"יד ושם" .
אליעזר(לולק) גרינפלד...
ראו גם :
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה