דלג לתוכן הראשי

מחברת השירים של הילד אברמק קופולוביץ ז"ל, בן 13



 הסיפור על הילד אברמק קופלוביץ מובא על ידי אחיו החורג , אליעזר לולק גרינפלד לזכרם של הילדים היהודים שניספו בשש שנות המלחמה הארורה.

"בשנת 1957, עם העלייה הגדולה מפולין, הגיעו ארצה זוג ניצולי שואה והתיישבו בחולון. היו אלה מנדל קופולוביץ ורעייתו השנייה חיה גרינפלד( אמי) .

אשתו הראשונה של מנדל ובנו אברמק בן ה14 נספו במחנה  ההשמדה אושוויץ .
בחדר השינה שלהם תלה מנדל על הקיר ציור פרי מכחולו של בנו שמצא בעליית הגג של ביתו הישן בגטו לודז' לשם חזר לאחר שחרורו ממחנה הריכוז. יחד עם הציור מצא מנדל תמונה משפחתית עם בנו וגם מחברת שירים שכתב אברמק בגטו.

מנדל קופולוביץ , שהיה איש סגור ומופנם, לא נהג לדבר על הבן שאיבד. על מחברת השירים השירים שברשותו לא סיפר לאיש.

פעם בערוב ימיו , סיפר שאברמק היה ילד מוכשר ומחונן. הוא גם סיפר שבאושוויץ עלה בידו  להעביר את הנער דרך הסלקציה הראשונה. אבל אחר כך, כשהיה עליו לצאת לעבודה מפרכת מחוץ למחנה , חס על בנו והסתיר אותו בתוך הצריף. כאשר חזר בלילה מן העבודה המפרכת מצא את מיטתו של אברמק ריקה – הילד נלקח לתא הגזים.  אסירים אחרים שלקחו את ילדיהם לעבודה שבו בערב עם ילדיהם לצריף באושוויץ , ואילו הוא איבד  את בנו.
מנדל נפטר ב1983 ושנתיים מאוחר יותר נפטרה אמי .

בין הניירות שמנדל השאיר מצאתי את מחברת השירים שכתב אברמק בגטו לודז' על גבי המחברת היה איור ועליו נכתב  Litzmanstad Getto 1943”

 כאשר עיינתי בשירים שנכתבו בגטו לודז' על ידי הילד בן ה13 , נדהמתי מכוח היצירה , מאוצר המילים העשיר , מהחריזה הנהדרת , ומהצליל של המילים , ושאלתי את עצמי איך ילד שהספיק ללמוד רק שתי כיתות בבית הספר הפולני יכול לכתוב כל כך יפה.  בגטו הוא לא המשיך ללמוד כי היה חייב לעבוד. הוא סבל מרעב מתמיד  וקור. הוא עבד עבודה מפרכת כשוליית סנדלרים והיה בפחד מתמיד שיגורש . 

חשבתי לעצמי כמה כוח רצון , עוז רוח וכשרון רב היו לילד הזה.

27 שנה עברו מאז אותו רגע בו גיליתי את המחברת המאויירת של אברמק ומאז יצירתו כובשת את העולם. השירים נכתבו בפולנית , ואברמק הוכר כמשורר פולני ובעיר הולדתו לודז' נקרא רחוב על שמו , לזכר מיליון וחצי ילדים יהודים שנספו בשואה.

שיריו תורגמו ליותר מ15 שפות ובינהם יפנית , אלבנית ופרסית.
המחברת המקורית נמסרה לזיכרון עד ל"יד ושם" .

אליעזר(לולק) גרינפלד...

ראו גם :


תגובות

פוסטים פופולריים מהבלוג הזה

ילדי לנה קיכלר: שמעון הלר שהפך לטייס קרב בחיל האוויר הישראלי

סא"ל הלר שמעון

בשואה נולדתי בקרקוב, ב 12.10.36 למשפחה לא דתית. אבי גמר את האוניברסיטה המפורסמת של קרקוב "יגלונסקה" ועבד כעורך דין. אני הייתי בן יחיד. את מלחמת העולם השנייה שרדתי במזל ובעזרת אנשים אצילי נפש. כאשר המצב החמיר לקח אותי דודי (שהיה פולני ונשוי לאחות אבי) אליהם לדירה בפראגה – וורשה. שם שהיתי חודשים אחדים, בתנאים מגבילים מאוד- איסור על תנועה וכל רעש במהלך היום בדירה, עד שובו של הדוד בערב. מכרה של הדוד , אשה ליטאית צעירה ואצילת נפש בשם לידיה פלייטס הקדישה את חייה לי והצילה אותי. כשנתיים חיינו בכפר נידח 43 ק"מ מקרקוב. אני תחת זהות בדויה ועם שיער צבוע לבלונד, כל זאת בסיכון חייה, גם לאחר שהכסף עבור אחזקתי הפסיק להגיע.

הורי לא שרדו את המלחמה.
בסוף המלחמה החזירה אותי לידיה פלייטס ליהדות ומסרה אותי למוסד יהודי בוורשה. ושוב למזלי, עוד אישה אצילת נפש, ניצולת שואה בעצמה, ששמה לנה קיכלר לקחה אותי למוסד לילדים ניצולים. בגלל מצב בריאותי הירוד נשלחתי למוסד הבראה ב"זקופנה". התנכלויות אנטישמיות שלוו בירי על בית היתומים אלצו את לנה לברוח מפולין.
תקומה 
לנה קיכלר הצליחה…

איטה טייץ , בת 10 לבד ביער אחר בורות ההריגה

עדות משנת 1946
נולדתי בשנת 1931 בעיירה נאמאנצ'ין הסמוכה לוילנה. אבי היה מנהל חשבונות. בת שש נכנסתי לבית ספר "תרבות" . כשעברתי לכיתה ד' בשנת 1941 , פרצה המלחמה ואז נסתיימו בשבילי חיי המשפחה השלווים והתחילו חיים מלאי סבל ויגון . בו ביום הפציצו מטוסים גרמניים את עיירתנו ויהודים רבים ניספו בשעת ההפצצה. למזלנו , משפחתי יצאה לכפר להסתתר מההפצצות.
כאשר חזרנו לעיירה ראינו את היגון של היהודים שבני משפחותיהם נהרגו בהפצצת הגרמנים  . כאשר הגיעו לעיירה החיילים הגרמנים הם הסתייעו בליטאים על מנת לפרוץ לבתי היהודים בלילות. היו מכים ומענים . עם בוקר היינו שומעים את מעללי הלילה : זה נרצח, זה עונה..
האקציה הגדולה התחילה אחרי כמה חודשים כאשר ליטאים הודיעו לנו להופיע מייד לבית הכנסת ומשם נשלח לגטו וילנה. אבא היה חיוור כמת . אמר לנו שנתלבש והוסיף שבשום פנים ואופן לא נלך לבית הכנסת.
ובינתיים נתמלאה דירתנו גויים שהחלו שולחים יד בחפצינו. אבא ניצב כמאובן : מה לעשות? לאן לפנות : לא יכולנו לצאת יחדיו מהבית ,  כי הליטאים ניצבו ברחובות וגירשו לתוך בית הכנסת . להישאר בבית עצמו כבר היה בלתי אפשרי. 

ילדים בשואה שהפכו להיות טייסי קרב בחיל האוויר : רס"ן אומשוויף צבי ז''ל

רס"ן אומשוויף צבי ז''ל


בשואה  מ-1939 עד 1943 המשפחה גרה בגטו בלבוב. ב-1943 הועברה למחנה הריכוז אשוויץ ונרשמה כאסירים פוליטיים. צבי היה ילד בן 6 כאשר קועקע על ידו המספר 103796. אביו, ברנרד, יחד עם עוד מדען, חקרו את החיסון כנגד מחלת הטיפוס. כנראה שזו הסיבה להגנה מסוימת לה זכתה המשפחה. ב-1945 עם שחרור המחנה, הוא צעד יחד עם אמו ב"צעדת המוות". אביו הוצא כנראה להורג. כשהגיע לברלין, אמו נפטרה מטיפוס, הועבר ע"י ידידת אמו ד"ר אנה וייס, למנזר בסלובקיה, בו שהה עד סוף 1947 יחד עם עוד יתומים יהודים.
תקומה
ב-1947 אותר על-ידי דודו דולק עמישב ועלה ארצה דרך צרפת. התגורר עם דודו מספר שנים ואז אומץ על-ידי משפחת ארנון בקיבוץ עין המפרץ. עלייתו ארצה הייתה בלתי ליגאלית, הוא התחזה לבן נוסף של אישה עם ילד ששרדו את השואה. צבי גדל והתחנך במוסד החינוכי המשותף לעין המפרץ ולכפר מסריק. היה ספורטאי מחונן וזכה באליפויות קרב 5 ובקפיצה למרחק. שיחק עם נבחרת ישראל בכדור-עף.
בשחקים
התגייס לחיל האוויר לאחר שירות בחיל המודיעין.  ב-1958 הצטרף לקורס טיס מספר 31 אותו סיים במגמת קרב ב-1960. בביה"ס…