דלג לתוכן הראשי

סופם של ילדי גטו קרקוב


בצילום הפתיחה :
כיכר המשלוחים של הגטו בקרקוב . כיום מצויה במקום כיכר מרכזית המשמשת כאנדרטה ליהודים שהיו ואינם, ובה כיסאות ריקים המביעים את האובדן, וגם את רצח הילדים  במקום ב13 למרס 1943

"ניסיתי שוב לחלץ את הילדה רוז'יה מבית הילדים היתומים בגטו קרקוב. המחנכת בבית הילדים בגטו קרקוב סירבה בכל תוקף למסור לי את הילדה רוז'יה. היא טענה שאם יחסר לה אפילו ילד אחד הגרמנים יאשימו אותה ויוציאו אותה להורג.

מאוחר יותר , כעבור שבוע, כאשר חזרתי בחשאי לגטו קרקוב ראיתי את ילדי בית הילדים מובלים לכיכר. הילדים היו שקטים , ואולי אף נינוחים , הם הלכו בזוגות כשכל זוג מחזיק זה בידו של זה. הם היו קטנים מדי ותמימים מכדי להבין את הגורל הצפוי להם.

כאשר הגיעו לקרבת הכיכר החלו אנשי הגסטפו לירות בהמוני האנשים שהצטופפו באחת מפינות הכיכר, מקום שאליו הובלו גם ילדי בית הילדים והילדה רוז'יה בתוכם. הם ירו בלא אבחנה, במבוגרים ובילדים כאחד. היריות נמשכו זמן רב עד שלא ניכרה שום תנועה בגופותיהם של הנרצחים ואז בא השקט. שקט שהמם במוחי, בגופי, בכל ישותי והוא היה כה מנוגד לאשר אירע כאן דקות אחדות קודם לכן. הרגשתי שאלוהים כאילו מתעלם ומסתיר את פניו.
שוב ושוב תרו עיני אחרי דמותה של רוז'יה הילדה – אולי אזהה את גופה הזעיר , את שערה הזהוב, אך לא העזתי להתקרב אפילו צעד אחד לכיוון שורת גופותיהם הירויות של ילדי בית הילדים ועמדתי קפואה במקומי, שפתי קרות וחסרות תחושה. לרגע הסטתי את מבטי מהכיכר כדי להימנע מהמראות הקשים אבל מיד חזרו עיני לבהות בטבח הנורא שהתבצע מולי, טרם קלטתי את מה שראו עיני.

בשלוש-עשר במרס 1943, נרצחה רוז'יה שהייתה לי כבת עם כל ילדי בית הילדים.

ברחתי מהמקום ונמלטתי לעיר בוכניה. כל הדרך חלפו במוחי תמונות של חיוכה המקסים של הילדה רוז'יה ושערה המלטף. במה חטאו הילדים הנרצחים? במה פשעו ילדי בית הילדים בקרקוב , נפשות רכות ותמימות אלה ורוז'יה הקטנה?
ההלם ממראה הריגה גרם לי לחלות . במשך חודש הייתי חולה בדלקת ריאות חמורה" .

מקור וקרדיט :

יגאל שחר. אף בלא כתובה, יד ושם , 2014



תגובות

פוסטים פופולריים מהבלוג הזה

הילד יוסי פלד , מסתתר אצל משפחה נוצרית בבלגיה

יוסי פלד נולד בבלגיה בשם יוסי מנדלביץ'. נולד בבלגיה בשם יוסף (ג'פקה) מנדלביץ' לשיינע ויענקל מנדלביץ'. בזמן מלחמת העולם השנייה נמסר עם אחיותיו למשפחה נוצרית מאמצת, שעִמה שהה עד גיל 8. אביו נספה באושוויץ. לאחר המלחמה חזרה אמו אל המשפחה הנוצרית לקחת אותם, ובעזרת הבריגדה היהודית הם עלו לארץ ישראל והתיישבו בקיבוץ נגבה. בשיחה עם דרור גלוברמן ל"אנשים", מספר פלד על הזיכרונות כילד יהודי בתקופת השואה: "היו מחביאים אותי במרתף", ומודה: "במרתף הזה חוויתי את הפחד הכי גדול בחיי". מכל משפחתו, רק אימו שרדה את המחנות, אבל את המפגש איתה פלד מתאר כטראומה: "בגיל שמונה, וללא הכנה מוקדמת הודיעו לי כי הוריי הנוצריים אינם ההורים האמיתיים שלי".

בראיון למעריב, 4 למאי 2016  :
"זאת טראומה שמלווה אותי כל ימי חיי”, משחזר השר לשעבר ואלוף (במיל’) יוסי פלד. “בגיל חצי שנה נמסרתי לידי משפחה נוצרית בבלגיה. היו לי הורים טובים, מספיק אוכל וגם צעצועים, מה שאפשר לי להיות ילד מאושר. ביום בהיר אחד, כששיחקתי בגינה מאחורי הבית הכפרי שלנו, בשכונה של אנטוורפן, האבא הנוצרי …

ילדי לנה קיכלר: שמעון הלר שהפך לטייס קרב בחיל האוויר הישראלי

סא"ל הלר שמעון

בשואה נולדתי בקרקוב, ב 12.10.36 למשפחה לא דתית. אבי גמר את האוניברסיטה המפורסמת של קרקוב "יגלונסקה" ועבד כעורך דין. אני הייתי בן יחיד. את מלחמת העולם השנייה שרדתי במזל ובעזרת אנשים אצילי נפש. כאשר המצב החמיר לקח אותי דודי (שהיה פולני ונשוי לאחות אבי) אליהם לדירה בפראגה – וורשה. שם שהיתי חודשים אחדים, בתנאים מגבילים מאוד- איסור על תנועה וכל רעש במהלך היום בדירה, עד שובו של הדוד בערב. מכרה של הדוד , אשה ליטאית צעירה ואצילת נפש בשם לידיה פלייטס הקדישה את חייה לי והצילה אותי. כשנתיים חיינו בכפר נידח 43 ק"מ מקרקוב. אני תחת זהות בדויה ועם שיער צבוע לבלונד, כל זאת בסיכון חייה, גם לאחר שהכסף עבור אחזקתי הפסיק להגיע.

הורי לא שרדו את המלחמה.
בסוף המלחמה החזירה אותי לידיה פלייטס ליהדות ומסרה אותי למוסד יהודי בוורשה. ושוב למזלי, עוד אישה אצילת נפש, ניצולת שואה בעצמה, ששמה לנה קיכלר לקחה אותי למוסד לילדים ניצולים. בגלל מצב בריאותי הירוד נשלחתי למוסד הבראה ב"זקופנה". התנכלויות אנטישמיות שלוו בירי על בית היתומים אלצו את לנה לברוח מפולין.
תקומה 
לנה קיכלר הצליחה…

ילדים בשואה שהפכו להיות טייסי קרב בחיל האוויר : רס"ן אומשוויף צבי ז''ל

רס"ן אומשוויף צבי ז''ל


בשואה  מ-1939 עד 1943 המשפחה גרה בגטו בלבוב. ב-1943 הועברה למחנה הריכוז אשוויץ ונרשמה כאסירים פוליטיים. צבי היה ילד בן 6 כאשר קועקע על ידו המספר 103796. אביו, ברנרד, יחד עם עוד מדען, חקרו את החיסון כנגד מחלת הטיפוס. כנראה שזו הסיבה להגנה מסוימת לה זכתה המשפחה. ב-1945 עם שחרור המחנה, הוא צעד יחד עם אמו ב"צעדת המוות". אביו הוצא כנראה להורג. כשהגיע לברלין, אמו נפטרה מטיפוס, הועבר ע"י ידידת אמו ד"ר אנה וייס, למנזר בסלובקיה, בו שהה עד סוף 1947 יחד עם עוד יתומים יהודים.
תקומה
ב-1947 אותר על-ידי דודו דולק עמישב ועלה ארצה דרך צרפת. התגורר עם דודו מספר שנים ואז אומץ על-ידי משפחת ארנון בקיבוץ עין המפרץ. עלייתו ארצה הייתה בלתי ליגאלית, הוא התחזה לבן נוסף של אישה עם ילד ששרדו את השואה. צבי גדל והתחנך במוסד החינוכי המשותף לעין המפרץ ולכפר מסריק. היה ספורטאי מחונן וזכה באליפויות קרב 5 ובקפיצה למרחק. שיחק עם נבחרת ישראל בכדור-עף.
בשחקים
התגייס לחיל האוויר לאחר שירות בחיל המודיעין.  ב-1958 הצטרף לקורס טיס מספר 31 אותו סיים במגמת קרב ב-1960. בביה"ס…