·
עם סיום מלחמת העולם
השנייה מגיעה לנה קיכלר למרכז לפליטים יהודים בקראקוב במטרה לנסות ולחפש את קרובי משפחתה ששרדו. היא מוצאת שם מספר
רב של ילדים ניצולי שואה יתומים הגוועים ברעב. היא מתחילה להשיג להם אוכל באופן קבוע
ומנסה לשקם אותם ממצבם. לאחר זמן מה היא שוכרת מבנה בעיירת הגבול הסמוכה זאקופנהומגדלת שם את הילדים אותם יחד עם צוות ששכרה לשם כך. במהלך
תקופת השהות שם סובלים קיכלר והילדים מהצקות אנטישמיות מתושבי הסביבה, ולאחר כמה תקריות אלימות בהם נפגעים ילדים,
מתאמנים הנערים שבקבוצה על נשק שקיבלה לנה מהצבא
הפולני.
באמצע שנת1946 נאלצים
לנה וילדיה לברוח מפולין לאחר חילופי אש שהיו בין הקבוצה לכפריים מהסביבה. הם
חוצים את הגבול לצ'כוסלובקיה ומשם לצרפת, ולאחר הקמת המדינה עולים לישראל.
·
בשנת 1945,
כחודשיים לאחר תום המלחמה, היא ניסתה
למצוא את קרוביה, ותוך כך גילתה כי אחותה הוסגרה כפרטיזנית ונהרגה. היא הגיעה לבית הוועד היהודי שברח' דלוגה 38 בקרקוב,
כדי לברר על גורל יקיריה; שם גילתה, בקומה השנייה, עשרות ילדים יתומים ניצולים,
בגילאי 15-3, כשהם במצב גופני ונפשי ירוד. מהילדים היו ששרדו את מחנות הריכוז, היו
שלחמו לצד הפרטיזנים או הוחבאו במנזרים ואצל משפחות נוצריות, שהפכו את זהותם
לנוצרית ואף עשו אותם לאנטישמים.המפגש
עם הילדים הוביל להקמת בית עבורם בעיירת הנופש בזאקופנה. שם,
בהשפעת משנתו של יאנוש קורצ'אק, עסקה
קיכלר במלאכת השיקום של כ-100 ילדים. אולם התקפות אנטישמיות אילצו אותה לקחת את
הילדים ולברוח מהאיום דרך צ'כוסלובקיה ועד צרפת, בה התגוררו במשך שלוש שנים. משם
בשנת 1949 עלו הילדים למדינת ישראל הצעירה במסגרת העלייה ההמונית, ונקלטו
בקבוצת שילר שבסמוך לרחובות.בשנת 1948, בעת שבתה בפריז, התפרסם שם ספרה הראשון, שכתבה בפולנית וראה אור בתרגום ליידיש מאת הסופר והעיתונאי אהרן צפנת: "מיינע קינדער" ('ילדיי'),] בספר סיפרה את סיפורי הצלתם של ילדים יתומים מניצולי השואה. עם
הגיעה לישראל, פרסמה ספרים נוספים. היא העלתה את סיפורם של הילדים בספרה "מאה
ילדים שלי", שראה אור בשנת 1959 והיה לרב-מכר ותורגםל-14 שפות, בהן יידיש, אנגלית, פולנית ויפנית. היה
זה רב-המכר הראשון בארץ שתיאר את קורותיהם של נשים ומשפחה בתקופת השואה. הספר זכה
לביקורות אוהדות בעיתונות התקופה, שזיהתה את סוד הצלחתו בהיותו סיפור בעל סוף טוב
ואופטימי: אמנם הילדים איבדו את הוריהם הביולוגיים אבל נשארו בחיים ועלו לישראל.
המשוררת והסופרת אנדה
עמיר-פינקרפלד הסבירה כי הספר אמנם מתאר את קורות היהודים בשואה, אך הוא אינו
שוקע בה. על בסיס הספר הופק בשנת 1987 הסרט
"מאה
ילדים שלי".מדי שנה סוקר
בעיתונות המפגש השנתי של לנה קיכלר-זילברמן עם ילדיה שבגרו ותוארו כצברים לכל דבר.
הילדות היו לנשים צעירות והילדים לגברים צעירים שהתגייסו לצה"ל. שניים מהם
נפלו במלחמת סיני. הספר אף היווה השראה לסרט התיעודי, "מאה ילדים שלי", בבימוין של עמליה
מרגולין ואושרה שוורץ, שבו
מופיעים הילדים שבגרו, סרט העוסק בחוויות השואה שנותרו בהם ובמפגשם עם קיכלר. הסרט
זכה ב"פרס החוויה היהודית" לשנת 2003 בפסטיבל
הקולנוע ירושלים.
ראה גם : ילדי לנה – 1949 – ShillerNet
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה