·
את טור הנשים בשמלות מפוספסות, עם מטפחות ראש שצבען אפור חום
חדגוני, הובילו נשות ס"ס חמושות. ציפינו לראות נשים זוהרות, אבל בסופו של דבר
הופיעו אסירות אומללות כמונו, ותיקות מחנה. סבלן ניכר היטב בדמותן. בקושי הכרתי את
אמא. היא היתה עדיין בשנות ה-30 לחייה, אבל נראתה מחוספסת כמו בנות לווייתה. נשקתי
לה. מבלי לעצור, הביעה את תקוותה שעבודתי אינה קשה. אחר כך היא רצתה לתת לי קצת
לחם. בעודי מסרב, באה השומרת לגרש אותי. המפגש שלנו נמשך בקושי 15 שניות.
·
מקור: תומס גבע, נעורים בכבלים. ילד ניצל מן השואה, יד ושם, ירושלים 2003,
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה