* שלמה
נולד בעיר לודז' בשנת 1935 ,ילד יחיד להוריו .אימו שרה- סלה לבית טנדטניק מלודז'.
אביו צבי-הרש לבית גוז'יצ'נסקי מטומשוב לובלסקי (עיירה הסמוכה לעיר זאמושץ').
* המשפחה
הצעירה התגוררה בלודז' ברח' ליסטופדה 11 . סבא יוסף וסבתא רבקה (לביתציגלברג)
התגוררו בקרבת מקום ושלמה זוכר כי נהג לבקר אצלם לעיתים קרובות עם הוריו * סבא יוסף היה יהודי דתי בעל זקן ועסק לפרנסתו בסחר בדים ומוצרי טקסטיל
(בבעלותו היה מחסן סיטונאי). כאן המקום לציין שהעיר לודז' היתה ידועה כמרכז טכסטיל
גדול,
והיהודים
היוו גורם מרכזי בענף זה ובראשם משפחת פוזננסקי .
* בתחילת
ספטמבר 1939 הופצצה לודז' מהאוויר בדומה לערים רבות בפולין .זה סימן את תחילת
המלחמה והכיבוש של פולין ע" הגרמנים . שלמה זוכר כי בימים ההם ראה חיילים פולנים
שהסתובבו בעיר ,אך כעבור זמן קצר הופיעו הכוחות הגרמנים וכבשו את העיר .
* בתאריך
30.4.1940 החלו הגרמנים לרכז את יהודי העיר בגטו מבודד ומאובטח היטב ,וגזרו על כל היהודים לענוד טלאי צהוב.
* הוריו
של שלמה ראו כי המצב נעשה קשה מיום ליום והחליטו לברוח מהעיר ולנסוע לטומשוב .הם העריכו
כי בעיירה קטנה ומרוחקת הקרובה לגבול הסובייטי יהיה המצב טוב יותר מאשר בלודז', השנייה
בגודלה בפולין , שחיו בה כ-180,000 יהודים לפני המלחמה .
*המשפחה
הצעירה נפרדה מסבא וסבתא ושאר בני המשפחה ועלתה על הרכבת בכיוון דרום מזרח לעבר טומשוב
,המרוחקת כ-350 ק"מ מלודז' . ההסתכנות הייתה גדולה שכן על היהודים נאסר לנסוע
ברכבות ובתחבורה ציבורית .המשפחה הסירה את הטלאי הצהוב, נטלה את
נפשה בכפה, נכנסה לקרון ויצאה אל הבלתי נודע ,אך למזלם הצליחו להגיע ליעד
* בטומשוב
ציפתה המשפחה לפגוש את סבא פישל וסבתא מינדל (לבית שטרן) ההורים של אבא צבי ,ואת
שאר המשפחה ,אך התברר כי הם ברחו לעבר האזור שהיה בשליטה סובייטית (בהתאם לתכנית
שסוכמה בין הגרמנים לסובייטים). עוד הם נוכחו לראות כי בית משפחת סבא וסבתא נהרס בהפצצות,
והם נותרו ללא קורת גג .
* כאן
המקום לציין כי לאחר הכניסה של החיילים הגרמנים לטומשוב ב-13.9.1939 החלו רדיפות ורציחות
יהודים שנמשכו כשבוע ואז לפתע עזבו הגרמנים ובמקומם נכנסוחיילי הצבא האדום ורדיפת היהודים
פסקה .
ואולם כעבור
ימים אחדים בלבד הודיעו הסובייטים כי הם נסוגים מזרחה עד נחל הבוג.
* כשליש
מיהודי טומשוב (כאלפיים) ובתוכם חלק ממשפחת גוז'יצ'נסקי החליטו לברוח מזרחה בכדי
להישאר באזור שבשליטה סובייטית .והתמקמו בראבה רוסקה ,לוביצ'ה וכו'.
בטומשוב נותרו
קרוב ל-4000 יהודים ,אליהם נוספו פליטים רבים ממרכז ומערב פולין .
* בנובמבר
1939 החלו הגרמנים לרכז את היהודים למתחם מרוכז (מעין גטו פתוח) בפינה הצפונית של השוק
בטומשוב הגובל ברחובות זמוייסקי החדשה והישנה.
* אבא
צבי הצליח לשכור דירה קטנה מאישה פולניה שבעלה נפטר זמן מה לפני כן ,והצליח לקבל עבודה מהיודנראט (ועד מנהל יהודי שמינו הגרמנים בכל
גטו או ריכוז יהודי).
בתפקידו
היה אחראי לחלוקת מזון ליהודים . אימו של שלמה הסדירה לעצמה תעסוקה בתיקון גרבי נשים
,הכול כדי להגדיל מעט את ההכנסה .
* שלמה
זוכר כי סמוך לביתם התגורר איכר פולני שהיה לו משק חקלאי עם בעלי חיים ומספר סוסים.
שלמה יחד עם ילדים נוספים היו משחקים עם הסוסים ,והאיכר החל לסמוך עליהם והתיר להם
לרכב על הסוסים למרעה באחו .זה נתן לשלמה תחושת אחריות ואושר .
*באחד
הבתים בהמשך הרחוב השתכנה יחידה גרמנית ,ובשעות הפנאי הם שיחקו בכדור-רגל בשדה הסמוך
.שלמה וחברו צפו על השחקנים ורצו להביא כדורים שעפו למרחק * אבא
הרש החליט כי בהעדר לימודים בבית-ספר הוא ילמד את שלמה את יסודות השפה והחל ללמדו את
אותיות ה-א',ב', בפולנית וגם מעט בעברית .
* באחד
הימים הופיע לפתע בביתם הדוד יוסלה (אחיו של אבא הרש). הוא סיפר כי הגיע מהאזור
שבשליטת הצבא האדום,וכי החזרה לטומשוב הייתה מבצע מסובך ומסוכן .
יוסל סיפר
כי החליט לשוב לטומשוב כדי לראות מה עלה בגורל המשפחה .
* שלמה
זוכר כי דוד יוסל נשאר עימם בטומשוב תקופה קצרה ובתקופה זו הוא שיחק איתו ולפעמים
לקח אותו לטיול בנחל הסמוך לכמה שעות של כיף .
* בתום
התקופה עזב יוסל את טומשוב בכיוון מזרח לעבר האזור הסובייטי, אך כעבור זמן לא רב הגיע
מידע כי הוא נתפס(ע"י חיילים גרמניים כנראה)ובהמשך נלקח לבלזץ ונרצח שם
*כך
חיה ושרדה משפ' גוז'יצ'נסקי במשך כשנתיים (מ-5.1940 -3.1942) .
* האקצייה
הראשונה בטומשוב התרחשה בחודש מרץ- 1942. באקציה זו רוכזו בברוטליות כמה מאות יהודים
,הועלו על משאיות והובלו להשמדה במחנה המוות בלז'ץ ,הנמצא כ-8 ק"מ דרומית
לטומשוב ,שהחל לפעול כמחנה השמדה ממש אז ב-מרץ 1942 .
* אביו
של שלמה הרש קיבל אתרעה מוקדמת על האקציה הזו ,ודאג להסדיר מסתור בעלייתהגג של
חנות המזון של משפחת צ'כונסקי שהייתה במרכז המסחרי של העיירה (ה"האלה").
שלמה יחד
עם הוריו נכנסו למסתור ונשארו שם עד לסיומה של האקציה .
* כאן
המקום לציין כי לסבו של שלמה פישל הייתה חנות גדולה במרכז המסחרי בטומשוב,בסמוך לחנות המזון של הצ'כונסקים ,ומכאן ההכרות המוקדמת של שתי המשפחות
* כעבור מספר שעות מסיום
האקציה ,חזרו בני המשפחה לביתם וניסו אט-אט לחזור לחיים
רגילים
אף כי מוראות האקציה הותירו חרדה גדולה בקרב היהודים שנותרו ,שלרבים מהם היו בני משפחה
ו\או מכרים שנלקחו באקציה זו . לנותרים היה ברור כי צפויות עוד אקציות.
*מספר
שבועות לאחר מכן ,בחודש מאי 1942 ,בחג השבועות התחוללה האקציה השנייה בטומשוב ,שהייתה
בהיקף גדול מאד.
* אבא
הרש ,יחד עם קבוצת יהודים שהכיר ,הכינו מסתור בעליית-גג של אחד הבניינים שהיו כנראה
בשליטת היודנראט .המקום הוסווה היטב בעזרת קיר הסוואה מתאים .מאשנב קטן של עליית
הגג ,ניתן היה לצפות על אזור הריכוז של היהודים שנתפסו באקציה .
* שלמה
הסתכל דרך האשנב לעבר אזור הריכוז ולפתע ראה אישה וילד קטן פותחים בריצה מהירה ובורחים
מהמקום מבלי שיתפסו ע" החיילים ,וזה גרם לו שמחה .
* במקום
המסתור התרכזה קבוצת יהודים שמנתה כ-15-20 איש .שלמה זוכר כי הייתה שם אישה הרה שבמהלך
האקציה היא החלה להיאנח ולמעשה החל אצלה תהליך לידה .
צעקותיה
הלכו וגברו ,וחברי הקבוצה ניסו בכל דרך להשתיקה .בסופו של דבר הכול עבר בשלום ומקום
המסתור לא התגלה .
* ימים
אחדים לאחר האקציה חזרו הגוז'יצ'נסקים לביתם (כאן להזכיר שביתם שכן באזור בו רוב האוכלוסייה
היה פולני). לשלמה היו מספר חברים באזור והם חזרו להתרועע ולשחק עימו אף כי העריכו
שהוא יהודי . שלמה הרגיש נוח בחברתם ולא חשש מפניהם .
* באחד
הימים ,זוכר שלמה ,חזר אביו חיוור הביתה והלך לשכב במיטה. שלמה שאל מה קרה ואמו השיבה
כי "שתה קצת" כנראה .אך זה לא היה נכון ,והסתירו ממנו שהוא הוכה.
* כעבור
מספר חודשים נודע לאביו הרש שעומדת להתרחש אקציה שלישית לתפיסת שארית היהודים בטומשוב
.אביו העריך כי הפעם תהיה האקציה מקיפה וקפדנית יותר, ולכן החליט למסור את שלמה למשפחת
צ'כונסקי שהסכימה להסתירו בביתה למס' ימים.
* אבא
הרש לקח את שלמה לחנות של משפחת צ'חונסקי בשוק ושם אמר לו כי הגרמנים עומדים לבצע
עוד אקציה והדרך הטובה ביותר לשרוד היא ששלמה יוסתר ע"י משפחת צ'כונסקי ,ואבא
הרש ואימא סלה יחפשו מסתור אחר בעיר או מחוץ לעיר וכעבור מספר ימים
לאחר האקציה
הם ישובו לקחת אותו הביתה .
* שלמה
בכה מאד ולא רצה להיפרד מאביו אך לבסוף השתכנע ונשאר עם הגב' צ'כונסקי.
* משפחת
צ'כונסקי סידרה לשלמה מיטה בחדר קטן יחד עם שני ילדי המשפחה האחרים שהיו בני גיל דומה
לגיל של שלמה (בת גדולה נוספת שהתה בפנימייה בלובלין).
* שלמה
גם קיבל שם חדש ,פולני כמובן ,ושמו החדש היה "יורק" .
* הכניסה
אל החדר הקטן של שלושת הילדים הוסתרה בחלקה ע"י ארון. ארון זה יחד עם קיר חלקי
בכניסה לחדר,יצרו נישה קטנה בגודל כ-60 ס"מ על 60 ס"מ .לנישה זו נכנס שלמה
כל פעם שהגיעו קרובי משפחה ,חברים ושאר אורחים לביתם של הצ'כונסקים .
* הוא
זוכר היטב כי הזהירו אותו חזק שכאשר יש אורחים בבית והוא מסתתר בנישה ,עליו לשמור
על שקט מוחלט ואף לא להשתעל ,ואם הוא חייב אז שישתעל לתוך הכרית שלו .
* שלמה
הבין את הסכנה בה היה נתון ואת הסיכון שמשפחת צ'כונסקי לקחה על עצמה .הוא הבין
כילד כי הוא עלול להיתפס ולהיות מוצא להורג ,כי הוא יהודי ,וגם הצ'כונסקים במקרה כזה
יוצאו להורג משום שהסתירו יהודי. שלמה הבין היטב מה זה מוות למרות גילו הצעיר .
* לעיתים
קרובות היו האורחים נשארים זמן רב ואף שעות ובכל הזמן הזה שהה שלמה בנישה .שלמה
זוכר תקופה שהמשפחה הביאה מורה פרטי לילדים (עקב שיבושים רבים בלימודים) ובזמן נוכחות
המורה הפרטי שהה שלמה בנישה והקשיב היטב לשיעורי העזר שנתן המורה ולמד מהם רבות .
* בזמן
שלא היו אורחים בבית שהה שלמה בחדר הילדים ואף בבית כולו וגם את הארוחות המשפחתיות
אכל עימם .הקשר עם ילדי המשפחה וגם עם ההורים היה טוב ,והם הרבו לשחק עימו כשהיו בבית
. אך שעות רבות נותר שלמה לבדו שכן האבא היה שוטר במשטרת טומשוב והאימא שהתה בחנות
בשוק רוב היום ,והילדים שהו עד אחה"צ בבהי"ס
* כך
החל שלמה בשגרת חיים חדשה בבית משפחת צ'כונסקי ,כאשר הוא ממתין בקוצר רוח לבואם של
הוריו לקחת אותו כפי שאביו הבטיח בפרידה . חלפו מספר ימים שהפכו לשבועות ולחודשים
ואין שום סימן או הודעה מהוריו .
* שלמה
היה מאד מוטרד ומידי פעם שאל את הצ'כונסקים לגבי הוריו אך לא הייתה להם שום ידיעה
לגביהם ,אך הבטיחו להמשיך ולשמור עליו ולהסתיר אותו עד שיחזרו לקחתו .
* בהעדר
מסגרת לימודית והאיסור המוחלט לצאת מהבית ואף להסתכל מהחלון במשך היום ,החל שלמה לחפש
תחומי עניין שונים בתוך הבית .הנושא שמשך אותו היה קריאה אף כי טרם ידע לקרוא אך הכיר
כבר את האותיות וידע לקרוא מילים פשוטות .
* שלמה
החל לעיין בחוברות וספרי ילדים של ילדי המשפחה ולאט לאט הצליח להרחיב את אוצר
המילים ולהשתפר הן בהבנה והן בקצב הקריאה .בשלב הבא עבר שלמה לקריאת עיתונים שמצא
בבית ולבסוף החל לקרוא ספרי מבוגרים (הגב' צ'כונסקי הייתה אשת ספר).
שלמה
הינו איש חובב ספר כל חייו והוא סבור כי את אהבת הקריאה רכש במסתור בטומשוב. שלמה זוכר
במיוחד ספר בשם "תמונתו של דוריאן גריי" שנחקק בתודעתו .
* בשבועות
הראשונים בבית הצ'כונסקים ,זוכר שלמה כי הותר לו לשחק בערבים בחוץ ,אך בקרבת הבית,ואולם
כעבור זמן קצר נאסר עליו לצאת יותר עקב הסיכון הגדול הכרוך בכך.
* עוד
זוכר שלמה כי פעם בעת שחלף כוח של הצבא הגרמני בטומשוב ,עצרה אחת היחידות ליד בית
צ'כונסקי.שלמה הוחבא הפעם בתוך ארון הבגדים שכן החיילים נכנסו לבית
המשפחה
וקיבלו כיבוד ושתייה ושוחחו מעט עם בת המשפחה הגדולה שידעה מעט גרמנית * שיגרת החיים החדשה הלכה והתמשכה .הצ'כונסקים היו מביאים מידי פעם חדשות
בעניין המלחמה .באחד הימים שמע שלמה כי ביערות בקרבת העיירה נמצאים פרטיזנים,הפועלים
נגד הגרמנים .שלמה התרשם מאד ממידע זה והחל לפתח מחשבות על הצטרפותו אליהם .
* בוקר
קיצי אחד,כשנותר לבדו בבית,החליט שזה היום המתאים להצטרפות לפרטיזנים,קם ויצא את
הבית בדרכו לחפש אותם ביערות. שלמה חלף על-פני כמה רחובות ובאחד מהם ,(שהיה די במרכז) הוא נתקל בקבוצת נערים פולנים
.צעירים אלה החלו לצעוק לעברו "יהודי ,
יהודי" ,ותוך כך הקיפו אותו ולא נתנו לו ללכת. שלמה השיב כמובן שאינו יהודי אך
הם לא הרפו ובהתייעצות ביניהם החליטו לקרוא לז'נדרמים גרמנים כדי להסגירו לידיהם .הם
השאירו נער אחד לשמור על שלמה והלכו לתחנת המשטרה הגרמנית .שלמה ראה כי רק נער אחד
עומד מולו ונוצרה הזדמנות טובה לברוח, ומייד תירגם את המחשבה
למעשה, דחף
בחוזקה את הנער הפולני והחל לברוח בריצה מהירה .אישה שעמדה בסמוך צעקה לעברו ועודדה
אותו לברוח שכן אם יתפסו אותו,יהרגו אותו .
שלמה המשיך
בריצתו,תוך שהנער הפולני מנסה לרדוף אחריו,נכנס לסמטה ודרכה לרח' אחורי וממנו לעוד סמטה ומשם
נכנס לחצר בית,עד שהצליח להתנער מהרודפים .
* שלמה
הבין לאט-לאט את הסכנה הגדולה אליה נקלע והחליט לשוב מיד לבית צ'כונסקי.
כשהגיע
הביתה החליט שלא להיכנס בכניסה הראשית ועל כן הקיף את הבית ונכנס מבעד החלון של חדר
אחורי קטן היוצא אל הסלון .כאשר נכנס לסלון נוכח לראות כי הזוג צ'כונסקי יושבים בסלון
וממתינים לו בדאגה ובחרדה גדולים . הזוג הגיע הביתה זמן מה קודם ונחרדו לגלות ששלמה
איננו .הם ניסו לחפש מעט ברחובות הסמוכים לבית ומשלא מצאו שבו לבית.
עם
כניסתו לסלון הם נשמו לרווחה,וניסו לברר עימו היכן היה ומדוע יצא וסיכן את עצמו ואת
כל המשפחה . שלמה ניסה להסביר כי הרגיש צורך לצאת ולחפש את הוריו .משפחת צ'כונסקי
נרגעה אט-אט וחזרה לסדר היום הרגיל שלה .
* באחד
הערבים לקח השוטר צ'כונסקי את שלמה (יורק) והעבירו לבית משפחת חברים שלו בחלק אחר של
העיירה .שלמה שהה שם מספר ימים ואחר-כך הוחזר לבית משפ' צ'כונסקי.
בימים הבאים
התבררה הסיבה .מר צ'כונסקי,בתפקידו כשוטר,שמע בתחנת המשטרה שלו כי יתכן שמישהו מסר
לז'נדרם גרמני שבבית משפחת צ'כונסקי מוסתר ילד יהודי. עקב זאת החליט להעביר את הילד
למקום אחר לזמן מה עד שהמצב יתבהר ויירגע וכך היה .באירוע זה ניתן להתרשם על גודל
הסיכון ואומץ הלב של משפחת צ'כונסקי שהחליטו להמשיך להגן ולהסתיר את שלמה,ולסכן את
כל משפחתם בהוצאתם להורג ע"י הגרמנים ,אם יתגלו .
זמן רב
אחרי המלחמה נודע לשלמה כי השכנים שהתגוררו בבית מול משפחת צ'כונסקי סיפרו כי ידעו
על הסתרתו ע"י הצ'כונסקים ,אך החליטו להתעלם ולא לעשות מזה עניין.
* שלמה
סבר כי לשוטר פיוטר צ'כונסקי היה קשר עם הצבא הלאומי הפולני K.A ארמייה קריובה והוא קיבל מהם עדכונים שונים על כוונות הגרמנים ועל תנועות
הצבא האדום .
* בקיץ
של- 1944 הלכו והתקרבו כוחות הצבא האדום תוך הדיפת הצבא הגרמני מערבה .בתקופה ההיא החמיר מאד המחסור במזון עקב שיבושים בהגעת אספקה ממערב
.שלמה זוכר שהאוכל הלך והתמעט ,והם חשו רעב לעיתים קרובות .
* באחד
הימים נשמעו קרוב מאד חילופי האש והירי בין הגרמנים לצבא האדום .בקרבת הבית חנו טנקים
גרמניים והם ירו לעבר הצבא האדום שהתקרב לעיירה .משפחת צ'כונסקי יצאו מהבית ונכנסו
לתעלה שהייתה בקרבת מקום כדי לגונן על חייהם אך את שלמה חששו לקחת עמם מחשש מפני
הגרמנים והשכנים .ואולם כאשר התגברה מאד האש ופגזים נפלו ממש סמוך והיו פגיעות בבתים
סמוכים ,קראו הצ'כונסקים לשלמה לצאת מהבית אל התעלה..
* כעבור
שעות אחדות נכנסו חיילי הצבא האדום לטומשוב .שלמה זוכר כי פטרול של חיילים חלף ברחוב
שלהם ,והתושבים קיבלו אותם בקריאות שמחה .
* משפחת
צ'כונסקי עיכבה את שלמה (יורק) מלצאת לרחוב במשך יומיים, ליתר זהירות שכן הם רצו לבדוק
כיצד מתייחס הצבא האדום אל התושבים "ולחוש את הדופק" לגבי הסתרתו של ילד
יהודי .
* כעבור
יומיים הותר לשלמה לצאת והוא פרץ בסערה אל הרחוב ורץ ברחובות העיירה בבולמוס של
שמחה וחופש. עורו ופניו של שלמה היו חיוורים מאד עקב אי חשיפה לשמש תקופה ארוכה
ושלמה זוכר כי כעבור מספר ימים של התרוצצות מחוץ לבית (להשבעת
רעבונו לאור, לשמש, לטבע, למרחבים הירוקים, ליכולת לנוע בחופשיות לרוץ לכל כיוון
שירצה וכמה שירצה) הופיעו אצלו שלפוחיות עקב חשיפת היתר לשמש .
* מספר
שבועות לאחר מכן הגיעה לעיירה יחידה צבאית של הצבא הפולני . השוטר צ'כונסקי ניגש לברר
פרטים והתברר לו כי בין החיילים ישנם מספר חיילים יהודים שעוסקים בחיפוש ואיתור ניצולים
ושורדים יהודים, ועוד התברר לצ'כונסקי כי הם כבר שמעו משהו על ילד יהודי ששרד בטומשוב
.בעקבות זה שלח מר צ'כונסקי את שלמה אל החיילים היהודים שלמה ניגש אל החיילים לבדו, הציג את
עצמו, וסיפר להם את הקורות אותו מאז עזב את לודג' עם הוריו והגיע לטומשוב ,ועד לכניסת
הצבא האדום לעיירה . החיילים שמעו את סיפורו ,לקחו ממנו את הפרטים האישיים והמשפחתיים
שזכר ,והבטיחו להעבירם לוועד
ההצלה היהודי
בעיר לובלין (מקום ששימש כמרכז של הניצולים היהודיים מכל האזור) כפי שהבטיחו
,העבירו החיילים היהודים את הפרטים של שלמה לוועד היהודי בלובלין , ובתוך זמן קצר הגיע המידע לאדם
בשם יצחק- איצ'ה גוז'יצ'נסקי ,שהיה קרוב משפחה של שלמה .(יצחק עצמו הוסתר ע"י
משפחה פולנית בעיירה "סנדומייז'", שגם היא הוכרה כחסידת אומות עולם -וכך
שרד את השואה) יצחק יצר קשר עם החיילים היהודים וכששמע כי הם עומדים לשוב לטומשוב,הכין
חבילה של בגדים עבור שלמה וביקש כי כאשר יבואו שוב ללובלין, שיביאו עימם את שלמה
.החיילים חזרו לטומשוב ובישרו לשלמה כי אותר קרוב משפחה שלו (בן דוד של אביו )בשם יצחק
.החיילים מסרו את חבילת הבגדים לשלמה, והודיעו
לשלמה ולמשפחת צ'כונסקי כי איצ'ה ביקש להביא את שלמה אליו ללובלין . שלמה קיבל את
ההודעה בהבנה ואף ברצון (שלמה קיווה שיוכל לקבל סיוע למשפחת צ'חונסקי) והסכים להצטרף
למשפחתו בלובלין. גם משפחת צ'כונסקי ראתה בכך פתרון נכון עבור הילד הפרידה של שלמה
ממשפחת צ'כונסקי לא הייתה מרגשת במיוחד,כיוון שחשב שזוהי פרידה לזמן קצר ואחרי
מספר ימים שישהה עם הקרובים בלובלין הוא ישוב לטומשוב .משפחת
צ'כונסקי ביקשה משלמה להעביר לקרוביו בקשה לסיוע כלכלי עבור הצ'כונסקים עקב המצב
הכלכלי הקשה ששרר בטומשוב .
כעבור כמה
ימים יצאו שוב החיילים היהודים ללובלין ולקחו עימם את שלמה אל דודו איצ'ה, שם הוא התקבל בהתרגשות ובשמחה
מהולים בעצב ואי-וודאות לגבי הוריו .
שלמה חי
בביתו של איצ'ה ואשתו יאדז'יה (שגם היא ניצלה לאחר שקפצה מהרכבת לטרבלינקה בהותירה
את בתה התינוקת בידי הוריו של איצ'ה בעלה שהבטיחו להשליךאותה מיד לאחר קפיצתה ,אך
היא חיפשה אותה שעות ולא מצאה ).
מספר חודשים
לאחר הגעתו ללובלין באביב 1945 אחותו של איצ'ה שרה ובעלה שמחה ( שהשתתף במרד
הפולני בוורשה בסוף 1944) הזמינו אותם להצטרף אליהם בעיר לודז' והם נענו להזמנה . כעבור זמן
מה הם החליטו לעבור לגרמניה ונסעו דרך וינה והתמקמו בעיירה קטנה בשם "סנט-אוטיליין"
בסמוך למינכן .
* במקום
זה התרכזו עקורים שהגיעו מארצות שונות שהיו תחת הכיבוש הגרמני וביניהם היו גם ילדים
ניצולים שאורגנו בקבוצות לפי גיל,וכל קבוצה אורגנה כ-"קיבוץ" . שלמה שובץ
בקבוצת הילדים של "דרור" והם הופעלו בפעילויות שונות וקיבלו הדרכות
ע"י מדריכים מארץ ישראל
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה