הילדים היהודים שד"ר ישראל רודולף רֶזֶ'ה קַסְטְנֶר הציל מהנאצים

  

ד"ר ישראל רודולף קסטנר, מנהיג יהודי הונגרי, ניהל משא ומתן עם קצין ה-SS אדולף אייכמן לשחרור כמעט 1,700 יהודים לשוויץ הנייטרלית תמורת כסף. הרכבת יצאה מהונגריה בשנת 1944. בתמונה ילדים מרכבת קסטנר בשוויץ,  שנת 1945..

מקור

  ברכבת  של קסטנר היו גם קבוצה של כמה עשרות ילדים יהודים יתומים מפולין !!.

 בין ניצולי הרכבת  הצעירים יותר היו גם היו הפרופסורים לעתיד: יהודה בלום, שושנה בלום-קולקה, יעקב זוסמן, שאול לדני ולדיסלאב לב, עולה הגרדום יעקב וייס, הכוריאוגרף יונתן כרמון, הסופרת יהודית רותם ואיש העסקים והפילנתרופ פיטר מונק.

  המשלוח נודע כ"רכבת קסטנר". קסטנר סבר שהדבר יהיה תקדים שיפסיק את תוכנית ההשמדה, ולאחריו תצאנה רכבות נוספות , תקווה זו לא התגשמה.

 הרכבת יצאה מבודפשט ב-30 ביוני 1944 והייתה אמורה להגיע לארץ נייטרלית, אך הגיעה בפועל למחנה ברגן-בלזן. המשא ומתן על תוכנית "סחורה תמורת דם" המשיך להתנהל בין קורט בכר לבין נציגי הג'וינט והסוכנות היהודית, ובמהלכו שוחררו באוגוסט 1944 318 מנוסעי הרכבת ונשלחו לשווייץ, ובדצמבר נשלחו לשווייץ גם יתר 1,366 נוסעי הרכבת.

מקור

 "רשימות קסטנר נחשפות: "היה גיבור, בזכותו אנחנו כאן

בזמן שהמשרפות בערו במחנות ההשמדה במלוא עוצמתן, ניהל ד"ר ישראל קסטנר מו"מ עם הנאצים והציל יותר מאלף יהודים ברכבת שיצאה מהונגריה, דרך ברגן־בלזן לשווייץ. 75 שנה אחרי שאחרון הניצולים ירד מהרכבת, נחשפות שתי רשימות שלא פורסמו עד היום, ובהן מספר הניצולים הסופי שהגיעו ליעדם

 אחרי האבא שנלקח לעבודות כפייה, השליחויות הסודיות תחת אפם של הנאצים, הפרידה הטראומטית מהאמא, הצפיפות הנוראית ברכבת, ההפצצות, הרעב, חוסר הוודאות והפחד, אחרי הדיזנטריה בברגן־בלזן - אחרי כל אלה, הגיעה דייזי הפנר לשווייץ. זה היה אמור להיות רגע מתוק. ככלות הכול, חייה זה עתה ניצלו. אלא שמה שהפנר בת ה־90 זוכרת מאותם ימים הוא דווקא הקור.

 

היא הייתה אז נערה בת 15 למודת סבל ותלאות, שנמלטה מהונגריה שנכבשה על ידי הנאצים. כל זאת לא שינה את העובדה שהיה חודש דצמבר והיה קר. שלג כיסה את העיירה קו (Caux) שנמצאת בגובה אלף מטר באלפים השווייצריים, וכל מה שהפנר קיבלה כדי להתגונן מהכפור הנוראי הייתה שמיכה. "כפות הרגליים שלנו היו שחורות מכוויות קור", היא אמרה השבוע במבטא הונגרי. העובדה ששרדה את החלק הקשה ביותר במסעה עניינה אותה פחות מאשר הצורך הדחוף להתחמם.

 

הפנר בוודאי לא זוכרת, אם כן, כיצד בתוך הכאוס של הירידה מהרכבת בשווייץ נלקחו ממנה פרטיה האישיים והודפסו בדיו כחול על נייר לבן, בכתב לועזי: יהודית טאוזסקי, 10.11.1930, בודפשט. תלמידה. "השם היה המצאה", היא הסבירה. "זה היה השם שנרשם על הפתקה שקיבלתי למזלי, ושבזכותו עליתי על רכבת קסטנר". גם תאריך הלידה, אגב, הוא המצאה. אבל חייה של הפנר - מחנכת בגמלאות, חברת קיבוץ גבעת ברנר, סבתא־רבתא לארבעה נינים - אמיתיים לגמרי. ממש כמו חייהם של יתר ניצולי קסטנר.

 

75 שנה אחרי שחולצו ממלתעות הנאצים וכמה ימים לפני יום הזיכרון לשואה ולגבורה, שתי רשימות בהן מופיעים הפנר ושאר ניצולי קסטנר שירדו תשושים מרכבת ההצלה בקור השווייצרי נחשפת לראשונה. בניגוד לרשימות אחרות של נוסעי הרכבת המפורסמת, שפורסמו בעבר, הרשימות הללו מתעדות את נקודת הסיום של מסעם המייסר והגורלי. לאחר שהתגלגלו אל הארכיון המרכזי לתולדות העם היהודי של הספרייה הלאומית

 

מקור וקרדיט: איתי אילנאי, 2019