מאת: גל גנות
ציפי גנדלמן נולדה בבודפשט
וגדלה עם אמה אחרי שאביה נפטר כשהיא בת שנתיים בלבד. בגיל ארבע הופרדה מהאם,
שנשלחה למחנה עבודה. "הגרמנים הגיעו באחד הלילות, קראו לכולם לצאת מהבניין
והפרידו בין הילדים לאמהות", היא מספרת, "לפני שנפרדנו, אמי אמרה לי ללכת
לבית היתומים היהודים בעיר, שם אחותי אורה הייתה. הייתי קטנה, אני זוכרת בעיקר את
הרחובות הריקים ואת הגרמנים שעמדו בצידי הדרך עם רובים". באותו היום, נשמעו
סירנות ולפתע הגרמנים פרצו לבית היתומים ולקחו את הילדים לגטו.
אחרי שחרור בודפשט עברה ציפי לרומניה ומשם לבית הבראה
בפרנקפורט. ב-1947 הגיעה לנמל חיפה ועברה לחיות בקיבוץ עין שמר. "במלחמת
העצמאות שירתי בצה"ל כפקידה פלוגתית בחטיבת הצנחנים", ציפי נזכרת,
"אחרי השחרור התחתנתי והקמתי את המשפחה הנהדרת שלי, כל מה שיש לי. אני סבתא
לשבעה נכדים ונכדות, ויש לי שלושה נינים ואחד נוסף בדרך".
אחד מנכדיה הוא עמרי, חובש קרבי בגדוד 50 של הנח"ל,
שגר במרחק שלוש דקות ממנה בנסיעה בקלנועית. "אהבת חיי", ציפי משתפת
בהתרגשות, "מאז שנולד אני מאוד מחוברת אליו".
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה