ילדים בשואה -מיזם תיעוד באינטרנט

ילדים בשואה -מיזם תיעוד באינטרנט
אלפי עדויות של ילדים בשואה

יום ראשון, 19 במאי 2024

"כשעברתי את השואה הייתי בגיל של הנכד שלי, שננעל איתי בממ"ד בבארי"

 


חיים רענן העביר את השואה יחד עם אימו, כשאביו מחכה להם בארץ ישראל. בגיל 17 הוא הגיע לקיבוץ בארי, שם נשאר עד ל-7 באוקטובר. "למזלנו הגדול, כל המשפחה שלי ניצלה מבלי להיפגע פיזית, אך הטראומה חקוקה לנצח אצל כולנו"

 

איריס ליפשיץ-קליגר

הוספת תגובה

חיים רענן, בן 89, יליד הונגריה, שרד את השואה, מתגורר בקיבוץ בארי מאז גיל 17, נשוי, אב לחמישה ילדים ו-19 נכדים ונינים. הסתתר ב-7 באוקטובר בממ"ד עם נכדו "שבגיל שלו עברתי את השואה".

מלחמת העולם השנייה: "נולדתי בהונגריה ב-1935. בן יחיד להוריי. אבא שלי הספיק לעלות לארץ לפני המלחמה, אבל אמי ואני נותרנו בבודפשט והסתתרנו במקומות שונים במרתפים ובמקלטים כדי להישמר מפני ההפצצות על העיר. אחר כך הועברנו לגטו ושם חיינו בצפיפות ובתנאים קשים עד סיום המלחמה".

העלייה לישראל: "עלינו על ספינת מעפילים והגענו איתה לאיטליה. שם חיינו קרוב לשנה עד שהגיע תורנו לעלות ארצה, ב-1947. הייתי אז כבר נער בן 12. בדרך לישראל עצרנו בקפריסין לכמה חודשים ומשם הגענו למחנה המעפילים בעתלית, שם קיבלו את כל מי שהגיע מקפריסין. בארץ חברנו לאבא שלי והתגוררנו תחילה בדירת חדר בירושלים, ומשם עברנו לחולון וליפו. לקיבוץ בארי הגעתי כבר בגיל 17. אחרי השחרור מצה"ל חזרתי לקיבוץ שבו התגוררתי עד 7 באוקטובר. אחרי התופת פינו אותנו למלון בים המלח. היום אני מתגורר בדיור מוגן עם אשתי בתל-אביב".

7 באוקטובר: "היינו כל המשפחה בקיבוץ כשהתחיל מטח הטילים ב-6:30 בבוקר. נכנסנו מיד לממ"ד. אני, שעברתי את השואה כילד קטן, הייתי אז בגיל של הנכד שלי שננעל איתי בממ"ד בבארי באותה שבת ארורה. אשתי חנה הייתה אצל בתנו בתל-אביב. גם שתי נכדותיי הנוספות עם המשפחות שלהן נעלו את עצמן בממ"דים. בהודעות הווטסאפ התעדכנו כל הזמן על המתרחש וניסינו להבין האם אנחנו הבאים בתור.

"בממ"ד אמרנו לילדים להיות בשקט, שאפשר לבכות אבל בשקט, העיקר לא לעשות רעש. הסברנו להם גם שאסור לצאת לשירותים. מסביב כבר התחלנו להבין ששרפו בתים ורצחו משפחות. למזלנו הגדול, בעצם הענק, כל המשפחה שלי ניצלה מבלי להיפגע פיזית, אך הטראומה נותרה חקוקה לנצח אצל כולנו. הייתי סך הכל כ-20 שעות בממ"ד מיום שבת בשש בבוקר ועד יום ראשון בשתיים וחצי לפנות בוקר, כשהגיעו המחלצים של צה"ל".

אז והיום: "באשר להקבלה שעושים בין התופת של 7 באוקטובר לזוועות השואה, בעיניי בכל זאת מדובר בשני אירועים נפרדים. אין קשר בין השניים משום שלא אותן סיבות הובילו לאירועים — הגרמנים חשבו שהם הגזע הנעלה ולכן הם השמידו יהודים, אבל גם צוענים ונכים, כל מי שלא היה כמוהם, בעוד שמאז קום המדינה אנחנו למעשה נלחמים על הזכות שלנו לחיות בארץ הזאת.

"הקיבוץ שלנו, בארי, איבד כ-100 חברים, ביניהם גם חטופים, שאני מתפלל ומייחל בכל יום מאז 7 באוקטובר לשלומם ולחזרתם בשלום הביתה. כל יום שעובר המצב מדאיג יותר ויותר. לשיטתי צריך להחזיר את החטופים הביתה בכל תנאי, צריך לתת הכל כדי שהם יוכלו להשתחרר. אין לנו ברירה אחרת — חייבים להציל אותם".

"הקיבוץ שלנו, בארי, איבד כ-100 חברים, ביניהם גם חטופים, שאני מתפלל ומייחל בכל יום מאז 7 באוקטובר לשלומם ולחזרתם בשלום הביתה. כל יום שעובר המצב מדאיג יותר ויותר. לשיטתי צריך להחזיר את החטופים הביתה בכל תנאי, צריך לתת הכל כדי שהם יוכלו להשתחרר. אין לנו ברירה אחרת — חייבים להציל אותם".

למאמר באדיבות אתר  YNET

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה

"ילדה במלונה"

  הספר "ילדה במלונה" של הסופרת שרה שנר-נשמית ז"ל, שבעצמה ניצלה מידי הנאצים בהיותה ילדה. הסופרת אף ציינה בראיון שנתנה על הספר ...