סיפור חייו
שמואל, בן לאה (לבית וינטרופוב) ואליהו, נולד ביום ט' בניסן
תרפ"ט (19.4.1929) בפולין, בעיר בנדין שבמחוז קיילצה. למד בבית ספר
יסודי בעירו.
ערב
מלחמת העולם השנייה ישבו בבנדין כ-27,000 יהודים. ב-4 בספטמבר 1939 נכנסו הגרמנים
לעיר לאחר שכבשו את פולין במבצע בזק, ומיד החלו בסדרת מעשי התעללות ורצח בתושבים
היהודים. חלק גדול מן הצעירים נשלחו למחנות כפייה ברחבי הרייך הגרמני. אחרים עבדו
עבור הגרמנים במפעלים שהוקמו בעיר.
במאי
1942 החלו הגירושים מבנדין למחנה ההשמדה אושוויץ, במסווה של "יישוב
מחדש". ניסיונות המחתרת היהודית להתנגד לגירושים ולהתגונן כנגד הנאצים כשלו.
באביב 1943 הוקם בבנדין גטו, אשר חוסל סופית באוגוסט 1943 והיהודים שנותרו בו
נשלחו לאושוויץ.
עד
תום המלחמה הושמדו כמעט כל יהודי בנדין. במלחמה נספו שלושה מיליון מיהודי פולין,
כתשעים אחוז מהיהודים שחיו במדינה ערב המלחמה.
כל
משפחתו של שמואל נספתה לאחר ששולחה מגטו בנדין. רק הוא, יחד עם צעירי העיר הכשירים
לעבודה, נשלח למחנה ריכוז בגרמניה. בהמשך הגיע למחנה בוכנוואלד.
מחנה
בוכנוואלד, שבקרבת העיר ויימר, הוקם ביולי 1937 והיה ממחנות הריכוז הגדולים
בגרמניה: כ-130 מחנות לוויין היו מסונפים אליו. היהודים שנכלאו בו נוצלו בעבודת
פרך במחצבה, עבודה שהפילה חללים רבים. שמואל עבד כסניטר במחנה, וכחבר במחתרת
היהודית במקום עסק בהברחת נשק להתגוננות.
מיד משנסתיימה המלחמה, בשנת 1945, עלה שמואל לארץ בספינת מעפילים.
כאן היה חניך "עליית הנוער" בירושלים ובכפר הנוער בן שמן, שם השתלם
במסגרות. אחרי שסיים את בית הספר עבר לתל אביב, ועבד בעיר כמסגר.
בפרוץ מלחמת העצמאות, בעקבות החלטת עצרת האו"ם בכ"ט
בנובמבר על חלוקת הארץ, גויס שמואל לחטיבת הפלמ"ח "יפתח" - חטיבה
מספר 11 ב"הגנה". הוא התמסר בכל מרצו לאימונים, כדי שיוכל לשאת תוך זמן
קצר בכל תפקיד שיוטל עליו. לאחר שעבר קורס רגמים, נשלח לרמות נפתלי שבגליל העליון.
יחידתו ביצעה פעולות התקפיות כבר בשלבים הראשונים של המלחמה, עסקה באבטחת הדרכים
ויישובי הספר ושמירה על הגבולות הצפוניים.
בהמשך נשלח שמואל לתגבר את קיבוץ מנרה.
קיבוץ מנרה, ששכן בדד במרומי הרי נפתלי, היה נתון במצור ובקרב כבר
מראשית המלחמה. כל חבריו הבוגרים גויסו להגנתו, ואליהם צורפו לוחמי הפלמ"ח.
אבטחת שיירות האספקה לקיבוץ הייתה מהמשימות העיקריות של הלוחמים.
ביום כ"ו בשבט תש"ח (6.2.1948) תקפו הערבים
שיירה שהובילה ציוד מרמות נפתלי למנרה. בקרב שהתפתח נהרגו שניים ממלווי השיירה,
ביניהם שמואל.
בן
תשע-עשרה בנפלו. שמואל הובא למנוחת עולמים בבית העלמין במנרה. קברו, לצד קבר חבר
מנרה שנהרג איתו, היו הקברים הראשונים של חללי מלחמת העצמאות בקיבוץ.
החלל הינו "נצר אחרון".
חללי "נצר אחרון" הם ניצולי שואה שנותרו שריד אחרון ממשפחתם הגרעינית
(הורים, אחים, אחיות, בנים ובנות), שחוו על בשרם את אֵימַת השואה בגטאות ו/או
במחנות הריכוז וההשמדה ו/או במנוסה ובמסתור בשטחים שנכבשו ע"י הנאצים ו/או
בלחימה לצד אנשי המחתרות או הפרטיזנים בשטחי הכיבוש הנאצי שעלו לארץ, בשנות מלחמת
העולם השנייה או אחריה, לבשו מדים ונפלו במערכות ישראל.
(דף
זה הוא חלק ממפעל ההנצחה הממלכתי "יזכור", שנערך ע"י משרד הביטחון)
מקור וקרדיט : אתר יזכור , משרד הבטחון
קיבוץ מנרה 1948
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה