רב"ט אמנון זילברשפיץ, נולד בצפון טרנסילבניה. במלחמת העולם
השנייה נשלח זילברשפיץ לאושוויץ עם הוריו, אחיו ואחותו, שם כולם נרצחו – חוץ ממנו.
בסיום המלחמה הוא עלה ארצה, התאהב בשרה, נערה ירושלמית. הוא גויס בשנת 1948 לחטיבת
גבעתי של ארגון ההגנה. ב-25 באוקטובר של אותה השנה הוא נהרג בקרב בבית גוברין.
אמנון זילברשפיץ הוא חלל " נצר אחרון"
חללי
"נצר אחרון" הם ניצולי שואה שנותרו שריד אחרון ממשפחתם הגרעינית (הורים,
אחים, אחיות, בנים ובנות), שחוו על בשרם את אֵימַת השואה בגטאות ו/או במחנות
הריכוז וההשמדה ו/או במנוסה ובמסתור בשטחים שנכבשו ע"י הנאצים ו/או בלחימה
לצד אנשי המחתרות או הפרטיזנים בשטחי הכיבוש הנאצי שעלו לארץ, בשנות מלחמת העולם
השנייה או אחריה, לבשו מדים ונפלו במערכות ישראל.
לאחר
כיבוש הונגריה בידי הגרמנים, 19 במרס 1944, היו יהודי טרנסילבניה הצפונית מן
הראשונים שתוכנית "הפתרון הסופי" הופעלה עליהם. יהודי העיירות והכפרים
רוכזו בבתי הכנסת, דברי הערך נלקחו מהם, הם אולצו לענוד את הטלאי הצהוב וכעבור
ימים אחדים הועברו לגטאות שבערים הגדולות.
בראשית
מאי 1944 נצטוו יהודי ססרגן לעבור לגטו, בו רוכזו גם בני העיירות שבסביבה. חודש
לאחר מכן גורשו כולם לאושוויץ, יחד עם שאר 131,000 יהודי טרנסילבניה הצפונית,
ומרביתם הושמדו.
אמנון,
הוריו, אחיו ואחותו נשלחו גם הם למחנה השמדה. מיד בכניסתם הוא הופרד מהם, ויותר לא
שב לראותם. כל בני המשפחה נרצחו, רק אמנון נשלח לעבודה וכך ניצל.
לאחר
השחרור שהה אמנון במחנות העקורים. לכאורה היה מעתה בן חורין, אך לא מצא לעצמו
מקום. כל פסיעה הייתה כרוכה בכאב ובזיכרונות העבר. לפיכך נטש הכול מאחוריו, במטרה
להגיע לארץ ישראל.
אמנון
עבר לאיטליה וקיבל רישיון לעלייה באונייה "דב הוז" ("פדה"),
אך לאחר שכבר עלה לאונייה ויתר עליו למען חולים וילדים, וירד לחוף. רק לאחר חודשים
מספר העפיל לארץ - והפעם באופן בלתי ליגלי -באונייה "יאשיהו וודג'ווד".
האונייה, שאורגנה על ידי המוסד לעלייה ב' של ה"הגנה", נשאה על סיפונה
1,257 מעפילים מ-14 ארצות ובהם ניצולים, חברי תנועות נוער ופרטיזנים לשעבר.
הבריטים גילו את האונייה בלב ים, וב-27 ביוני 1946 הגיעה הספינה לנמל חיפה,
המעפילים הורדו ממנה והובלו למחנה המעצר בעתלית.
עם
שחרורו מהמעצר, לאחר שבועיים ימים, הצטרף אמנון לקיבוץ דורות בנגב.
יחד
עם חבריו עבר אמנון את אימוני ה"הגנה". בגמר האימונים אמר: "טוב
שזכינו לאחוז בנשק ולהגן בזמן הצורך על עצמנו ולא להיזקק לאחרים".
בראשית
יולי 1947 עזב אמנון את המשק כי חש צורך ללמוד מקצוע - הרגיש וידע כי בלי מקצוע
אין אדם מקיים את חייו ולעולם יהא נתון לחסדי אחרים. לשם כך השתקע בראשון לציון,
ונכנס לעבודה באחד המוסכים בסרפנד (צריפין) כנהג. אולם תקופה זו לא ארכה, כי
בינתיים פרצה המלחמה וכמו רבים התייצב אף הוא.
אמנון
התגייס בראשית ינואר 1948 לחיל השריון ולחטיבת "גבעתי" - חטיבה מספר 5
ב"הגנה". נמנה עם לוחמי גדוד 52 - גדוד שהתארגן בראשית המלחמה מקרב
פלוגות החי"ש (חיל שדה) של ה"הגנה" במושבות הדרום, ראשון לציון
ורחובות. כבר בחודשי המלחמה הראשונים עסק הגדוד בלחימה, בפעולות תגמול ובהגנת דרום
הארץ. בהמשך השתתפו לוחמיו בכל שדות המערכה של "גבעתי".
אמנון
השתתף בפעולות רבות, ובכללן ההתקפה על תחבורת האויב בכביש רמלה. את שעות הפנאי
הקדיש לקריאה וללימוד העברית. גילה שקדנות ורצון להתקדם. באחד ממכתביו הוא מציין
"התועלת העיקרית שאפיק מהקורס היא לימוד השפה וזהו מה שחשוב לי יותר מכול."
בהמשך
הוא הועבר לדרום, והשתתף בקרב על חוליקאת בעת מבצע "יואב". במסגרת המבצע
כבשו לוחמי גדוד 52 את משלטי חממה, מערבית לג'וליס, ובכך חסמו את דרך הנסיגה של
המצרים שבא?סדוד (אשדוד). לאחר מכן כבשו את מוצבי חוליקאת, והדרך לנגב נפרצה.
ב-23
באוקטובר כתב: "... כשמסתכלים מהגבעות הכבושות ורואים את הדרך לנגב פתוחה,
מרחוק דורות, רוחמה, באמת הרי זו הרגשה כל כך טובה!" יום לאחר מכן כתב:
"עתה הפוגה ולא שומעים דבר, אך אנו נמצאים עדיין במצב הכן ועורכים סיורים
במשוריינים היות ודביזיה מצרית מנותקת מתכוונת לפרוץ את הקווים על מנת להתחבר עם
העורף שלה. עלינו מוטל להשגיח ולגרום להם צרות, אך אין זה בגדר סכנה ומקווים לסיים
זאת במהרה. אנו מקווים שההפוגה הזאת תהיה, אם גם לא סופית, הפוגה שתביא למדינה
תוצאות טובות היות והמפתח לנגב בידינו! העיקר סבלנות..."
אמנון
ויחידתו נשלחו לבית גוברין.
במהלך
מלחמת העצמאות נתפסו בית גוברין ותחנת המשטרה המקומית על ידי צבא הפלישה המצרי.
בשל החשש כי האזור ישמש למצרים חיבור בין כוחותיהם בהר חברון לבין אלפי החיילים
המצרים שנלכדו ב"כיס פלוג'ה" הוחלט, לקראת סיום "מבצע יואב",
לכבוש את תחנת המשטרה, בה ישבו חיילים ירדנים.
המשימה
הוטלה על לוחמי גדוד 52 של "גבעתי", אשר בליל כ"ב בתשרי תש"ט (25.10.1948) הסתערו על
התחנה בעזרת זחל"מים, ובסדרת פיצוצים הצליחו לשתק את החיילים הירדנים ולכבוש
את המקום.
אמנון
נפל בשעת הפעולה. כשהוא מחפה במכונת ירייה על חבריו המתפרצים אל בניין המשטרה נפגע
מכדור בצווארו, ומת. .
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה