"אם אני אשאר בחיים אני
רוצה להיות כמוה , אני רוצה להיות נוצריה , אני לא אהיה יהודיה לעולם".
לידידות
עם הפולנים והאוקראינים בדרך כלל לא היה
ערך רב . כאשר אביה של עליזה גריפל , בת ה-6 " דפק בחלון של החבר
שלו " , אמר האיכר : " אנחנו לא יכולים לעזור לך בכלום" , אבל זרים
גמורים , איוון ופאולינה קוזאק , לקחו אותם
לביתם . שני האיכרים , "שהיו קבצנים
עניים מאוד" , הסתירו אותם במשך חצי
שנה "והתייחסו טוב" אליהם. הם אפילו
לימדו את עליזה " להצטלב כמו האוקראינים" ו" להגיד את כל התפילות שלהם" .
היא
ישנה עם האיכרים וילדיהם במיטה גדולה אחת. אף על פי כן , סכנת המוות המתמדת גבתה מחיר,
ועליזה זכרה כי באחד הימים לא הצליחה להפסיק
לבכות : " אימא החזיקה אותי על הידיים
, ואני הסתכלתי על האם הקדושה , ואני אמרתי לאימא "שאם אני אשאר בחיים , אני
אהיה כמוה , אני רוצה להיות כמוה , אני רוצה להיות נוצריה , אני לא אהיה יהודיה
לעולם".
בנסיבות
כאלה אהבה עלולה להוביל למחשבות על רצח. כאשר הסתתרו בחורף 1943 בבית נטוש של יהודים בבוצ'אץ , עליזה , אחותה
הבוגר ממנה ואימן גוועו והלכו . בנקודה
מסויימת , נזכרה עליזה , , אימא לקחה אותי , ואמרה לי : " תראי ,תלכי לישון ,
אני אלחץ אותך חזק חזק חזק , ואז את לא
תסבלי לא קור ולא רעב, ואת תוכלי להיות עם הישו ועם המלאכים, ויהיה לך מאוד מאוד
טוב " . אבל הילדה עליזה התעקשה . " אני רוצה לחיות !" ונזכרה
בחלחלה : " היא רצתה לחנוק אותי פשוט ..היא לא יכלה לראות אותי , כנראה , סובלת
.
זוג פולני מן הכפר וויצ'חובקה הסמוך הציל אותן ,
והן נשארו בביתו עד חזרתם של הסובייטים במארס 1944 . כאשר שבה משפחתה של עליזה
לביתה בבוצ'אץ , היא גילתה שמרצפותיו
נעקרו בחיפוש אחרי כסף מוסתר. מהעיירה נותר רק קבר האחים בבורות ההריגה בגבעת פודור .
מקור
וקרדיט :
עומר
ברטוב , אנטומיה של רצח עם, חייה ומותה של עיירה ושמה בוצ'אץ ,הוצאת עם
עובד,2020, עמודים 225-226.
שימוש הוגן לפי
סעיף 27א, חוק זכויות היוצרים
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה