החודשים
האחרונים של הכיבוש הגרמני היו תקופה של תוהו ובוהו, אי סדר וברוטליות מוחלטים .
רבים מן הקורבנות היהודים של תקופה זו לא נרצחו בידי גרמנים אלא על ידי כמה וכמה
מיליציות אוקראיניות , שודדים מקומיים
ואיכרים שאיבדו צלם אנוש. אבל לעתים הגרמנים המשיכו בחיסול יהודים בבורות ירי.
שמואל
אייזן בן ה11 היה היוצא מן הכלל , במקום לחכות לאחרים שיצילו אותו , הוא נהפך
ללוחם.
בקיץ
1943 היה שמואל עד , בעיר הולדתו טלוסטה, לרצח של אלפי יהודים, ובהם תושבי בוצ'אץ רבים
שגורשו לשם , " הם חפרו ארבעה בורות עמוקים בבית הקברות ואז הניחו עליהם
לוחות עץ, עשרה אנשים , שהופשטו מכל בגדיהם , הצטוו לעמוד על כל לוח, ומכונת יריה גרמנית ירתה בהם לתוך הבור, בעקבותיהם באו
אנשים אחרים" .
ניצולים
יהודים סיפרו ש"היה עליהם לרדת לתוך הבורות ולסדר את הגופות זו לצד זו ,
צפופות כמו סרדינים, כדי שיהיה אפשר לדחוס פנימה כמה שיותר. ילדים הושלכו חיים אל תוך הבורות וכוסו
בגוויות. גרמני היה אוחז בצווארו של ילד וצועק " תפוס את הטינופת וזרוק
פנימה" . הילדים טבעו בדם בבורות האלה . שתי ילדות יהודיות הצליחו לחפור את דרכן
החוצה מתחת לגופות וחזרו לעיירה , אבל הן איבדו את שפיות דעתן ולא היו מסוגלות לדבר"
.
זמן-מה עבדו שמואל , אחיו הקטן יעקב ואביהם בחווה חקלאית, אבל אחרי שישה שבועות
נהרג האב בפשיטה של המשטרה האוקראינית . הבנים מצאו אותו " שוכב עירום בין כל
הגוויות האחרות.. הם לקחו הכל. אחי ואני
חפרנו וקברנו את אבינו עירום ועריה. לא היו לנו בגדים עבורו" ,
ואז
הם יצאו ליער .לא היה לנו כסף , אבל הרבה פולנים גרו בכפר הסמוך ליער והם הכירו
אותנו והיו חביבים אלינו . הם פחדו להסתיר אותנו אבל כל הזמן נתנו לנו אוכל
, ישנו ביער .. כיבסנו את החולצות שלנו בנהר וייבשנו אותן בשמש. פחדנו רק מהאוקראינים שהיו עלולים להסגיר אותנו"
.
כשהתקרב
החורף , הצטרף שמואל ליחידה של פרטיזנים סובייטים שפעלה באזור, הוא השאיר את יעקב
הקטן אצל האיכר איגנצי וישנייבסקי,
לאחר שנתן לפולני " שעון
זהב" והבטיח " לתת לו את כל מה שיהיה לו אחרי המלחמה, אם יסתיר את אחי"
.
שמואל
נהנה משירותו בשורות הפרטיזנים, "
הייתי איתם כל השנה ... הם לימדו אותי לרכוב על סוס .. להחזיק את המושכות בשיניים כדי לשחרר את ידינו ולטעון את התת-מקלע
. לא פחדנו מכלום.
כששמענו
ששוטרים אוקראינים נמצאים בכפר , הלכנו לשם , תפסנו אותם ותלינו אותם על עצים ביער"
. הם גם ארבו ליחידה גרמנית , חיסלו אותה ולקחו שבויים רבים. יחידת הפרטיזנים של שמואל
קידמה בברכה של חזרתו של הצבא האדום . " אני הייתי הכי צעיר , אז נתנו לי דגל
אדום ורכבתי מקדימה בין שני קצינים" , ואז הוא נתן לאיכר הפולני ווישנייבסקי
את כל רכושו ולקח את אחיו .
במאי
1945 הם חיו בקרקוב . " אני רק רוצה לעבוד בארץ ישראל" , כתב שמואל .
" אבל אם יהיה צורך להילחם שוב , אגן עליה ואז אדע למען מה אני נלחם" .
מקור
וקרדיט :
עומר
ברטוב , אנטומיה של רצח עם, חייה ומותה של עיירה ושמה בוצ'אץ ,הוצאת עם עובד,2020,
עמודים 240- 241
שימוש הוגן לפי
סעיף 27א, חוק זכויות היוצרים
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה