ילדים בשואה -מיזם תיעוד באינטרנט

ילדים בשואה -מיזם תיעוד באינטרנט
אלפי עדויות של ילדים בשואה

יום ראשון, 23 בינואר 2022

שמואל אייזן בן ה11, במקום לחכות לאחרים שיצילו אותו , הוא נהפך ללוחם.

 



החודשים האחרונים של הכיבוש הגרמני היו תקופה של תוהו ובוהו, אי סדר וברוטליות מוחלטים . רבים מן הקורבנות היהודים של תקופה זו לא נרצחו בידי גרמנים אלא על ידי כמה וכמה מיליציות אוקראיניות , שודדים  מקומיים ואיכרים שאיבדו צלם אנוש. אבל לעתים הגרמנים המשיכו בחיסול יהודים בבורות ירי.

 

שמואל אייזן בן ה11 היה היוצא מן הכלל , במקום לחכות לאחרים שיצילו אותו , הוא נהפך ללוחם.

 

בקיץ 1943 היה שמואל עד , בעיר הולדתו טלוסטה,  לרצח של אלפי יהודים, ובהם תושבי בוצ'אץ רבים שגורשו לשם , " הם חפרו ארבעה בורות עמוקים בבית הקברות ואז הניחו עליהם לוחות עץ, עשרה אנשים , שהופשטו מכל בגדיהם , הצטוו לעמוד על כל לוח, ומכונת  יריה גרמנית ירתה בהם לתוך הבור, בעקבותיהם באו אנשים אחרים" .

 

ניצולים יהודים סיפרו ש"היה עליהם לרדת לתוך הבורות ולסדר את הגופות זו לצד זו , צפופות כמו סרדינים, כדי שיהיה אפשר לדחוס פנימה כמה שיותר.  ילדים הושלכו חיים אל תוך הבורות וכוסו בגוויות. גרמני היה אוחז בצווארו של ילד וצועק " תפוס את הטינופת וזרוק פנימה" . הילדים טבעו בדם בבורות  האלה . שתי ילדות יהודיות הצליחו לחפור את דרכן החוצה מתחת לגופות וחזרו לעיירה , אבל הן איבדו את שפיות דעתן ולא היו מסוגלות לדבר" .

 

 זמן-מה עבדו שמואל , אחיו הקטן  יעקב ואביהם בחווה חקלאית, אבל אחרי שישה שבועות נהרג האב בפשיטה של המשטרה האוקראינית . הבנים מצאו אותו " שוכב עירום בין כל הגוויות האחרות.. הם לקחו הכל.  אחי ואני חפרנו וקברנו את אבינו עירום ועריה. לא היו לנו בגדים עבורו"  ,

 

ואז הם יצאו ליער .לא היה לנו כסף , אבל הרבה פולנים גרו בכפר הסמוך ליער  והם הכירו  אותנו והיו חביבים אלינו . הם פחדו להסתיר אותנו אבל כל הזמן נתנו לנו אוכל , ישנו ביער .. כיבסנו את החולצות שלנו בנהר וייבשנו אותן בשמש. פחדנו  רק מהאוקראינים שהיו עלולים להסגיר אותנו" .

 

כשהתקרב החורף , הצטרף שמואל ליחידה של פרטיזנים סובייטים שפעלה באזור, הוא השאיר את יעקב הקטן אצל  האיכר איגנצי וישנייבסקי, לאחר  שנתן לפולני " שעון זהב"  והבטיח " לתת לו את  כל מה שיהיה לו אחרי המלחמה, אם יסתיר את אחי" .

 

שמואל נהנה  משירותו בשורות הפרטיזנים, " הייתי איתם כל השנה ... הם לימדו אותי לרכוב על סוס .. להחזיק את המושכות  בשיניים כדי לשחרר את ידינו ולטעון את התת-מקלע . לא פחדנו  מכלום.

 

כששמענו ששוטרים אוקראינים נמצאים בכפר , הלכנו לשם , תפסנו אותם ותלינו אותם על עצים ביער" . הם גם ארבו ליחידה גרמנית , חיסלו אותה  ולקחו שבויים רבים. יחידת הפרטיזנים של שמואל קידמה בברכה של חזרתו של הצבא האדום . " אני הייתי הכי צעיר , אז נתנו לי דגל אדום ורכבתי מקדימה בין שני קצינים" , ואז הוא נתן לאיכר הפולני ווישנייבסקי את כל רכושו ולקח את אחיו .

 

במאי 1945 הם חיו בקרקוב . " אני רק רוצה לעבוד בארץ ישראל" , כתב שמואל . " אבל אם יהיה צורך להילחם שוב , אגן עליה ואז אדע למען מה אני נלחם" .

 

 

מקור וקרדיט :

עומר ברטוב , אנטומיה של רצח עם, חייה ומותה של עיירה ושמה בוצ'אץ ,הוצאת עם עובד,2020, עמודים  240- 241

 

שימוש הוגן  לפי סעיף 27א, חוק זכויות היוצרים

 

 

 


אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה

הילדה רוז ויינברג (לבית לוין) מסתתרת בבית משפחה נוצרית בוילנה , ליטא

  רוז ויינברג (לבית לוין) הייתה תינוקת כשהועברה למשפחת מרטול, משפחה לא יהודית בעיר וילנה, ליטא,   באזור הכיבוש הגרמני. במשך יותר מעשר שנים, ...