הילד מיכאל (מייק ) קוקר , מילדי טהרן ולוחמי הפלמ"ח. הקליטה בארץ ישראל

 

"הימים ימי אוגוסט 1943 ואנחנו הגענו לסוף המסע המפרך לארץ ישראל, לאחר שנרגענו מהמפגש הראשון בנהריים ליד גשר בנות יעקב עלינו שוב למשאיות אשר הביאו אותנו ליד חיפה למחנה עתלית. לרגע נחנקתי, שוב מחנה, צריפים, גדר תיל, לאן הגענו ? בטהרן סיפרו לנו על הפרדסים ועל התפוזים, היכן הם ?ואכן לא חלף זמן רב והגיעו משאיות עם אוכל וגם תפוזים. נערך מסדר ועברנו חיטוי במין אבקה צהובה אשר חדרה לתוך הבגדים, מאובקים בגוון הצהוב קבלנו סבון ונכנסנו למקלחות, ניקוי הבגדים ומשם לחדר האוכל. על השולחנות מכל טוב, בנתיים הגיעו אנשים רבים והתחלנו ללמוד מילים ומושגים חדשים כמו עליית הנוער והסוכנות היהודית, הבנו שאנחנו הקבוצה השנייה של ילדים שהגיעה מטהרן, הקבוצה הראשונה הגיעה כששה חודשים לפנינו דרך הודו בהפלגה למצרים ומשם לארץ ישראל, קבוצה זו מנתה כ- 800 ילדים והם גם זכו בטהרן למדריכים ומדריכות שהגיעו מארץ ישראל.

 לאחר שלושה ימים בעתלית עברו למוסד אהבה בקרית ביאליק שליד חיפה, מוסד מסודר ומאורגן, טובל בירק וגנים, כאן החל המיון שלנו על ידי ועדה של הסוכנות בנוכחות הנרייטה סאלד, מעליית הנוער .

 מבוקר עד ערב נכנסנו אחד אחד למשרד נשאלים שאלות על בית הורינו והמשפחה שהייתה לנו, כולם רצו לעזור לנו, כולם רצו לטפל בנו. שאלו אותי אם לאבא היה זקן, האם נהג להתפלל מדי יום, עניתי כי לאבא לא היה זקן אבל בביתנו היה אוכל כשר ואבא נהג להתפלל בבית הכנסת בשבתות ולערוך קידוש בבית. על פי תשובותינו חילקו אותנו לקבוצות, נוער דתי או נוער חילוני, היו ויכוחים רבים בוועדה עד אשר הנרייטה סאלד, אישה קטנה וטובה הייתה מרימה את ידה, כולם היו משתתקים והיא הייתה אומרת את דברה באנגלית ומתורגמן תירגם את דבריה לעברית, לאידיש ולפולנית.

אחי זאב וילהלם שהיה גדול ממני בשנתיים עבר את המיון לפניי, הוחלט שהוא ילך לבית הספר החקלאי מקווה ישראל עם כל שכבת בני גילו. למקווה ישראל לא יכלו לשלוח אותי כי הייתי צעיר מדי אך לאימוץ למשפחות במושבים לא יכולתי להימסר כי הייתי מבוגר מדי והנרייטה סאלד החליטה לשלוח אותי למוסד, הרמתי את ידי וביקשתי לדבר, אמרתי כי כאן בארץ ישראל אני לא הולך לשום מוסד, או שאלך עם אחי למקווה ישראל או שלא אלך לשום מקום, שקט השתרר, הנרייטה פונה אלי ושואלת "אם לא תלך לשום מקום, מה יקרה איתך ?" ואני בחוצפה ובכעס עניתי "שרדתי במוסדות בסיביר ובאסיה הרוסית, סבלתי מרעב ומקור, אני בטוח שבארץ ישראל יהיה לי הרבה יותר קל להסתדר". הנרייטה הרימה את ידה ואמרה שאלך למקווה ישראל עם אחי ושהם ידאגו להכין אותי ללימודים למרות שאני צעיר בגילי וחייכה אליי בחיוך סלחני של סבתא טובה, בחוץ חיכה לי אחי ואמרתי לו ששנינו יחד במקווה ישראל, המיון נמשך, ילדים נוספים נכנסו ויצאו, עד אשר חולקו כולם לקבוצות.

מקווה ישראל

כאשר הגענו למקווה ישראל פגשנו שם ילדים רבים אשר הגיעו בקבוצה הראשונה שהגיעה לארץ שישה חודשים לפנינו, הורו להם לקדם את פנינו ולקבל אותנו כדי שהקליטה שלנו תהיה קלה יותר. הילד שפנה אליי כשהגעתי למקווה ישראל משה גולדמן הפך להיות חברי, היינו בני אותו הגיל, למדנו באותה הכיתה ואנחנו חברים טובים עד עצם היום הזה.

במקווה ישראל בילינו את שלוש שנות חיינו היפות ביותר, היו אלו השנים שבהן הנעורים פורחים וכל זאת במקום הטובל בירק, חורשות עצים, מדשאות, שדות וסדר יום מלא בפעילות של לימודים, עבודה וחברה. פעילויות ספורט וריקודים.

כתוצאת מהמיון הגיעו למקוה ישראל שלוש כיתות, אני הייתי בכיתה א' מחזור י' עליית הנוער, אנו היינו טהרנים, היו חובשי כיפות שהם היו המחזור הדתי ומה שנקרא אז ה"חופשיים" הם החילוניים.

מקווה ישראל נחשב היה לבית ספר חקלאי מעולה והצברים אשר הוריהם שלחו אותם לשם ללמוד שילמו על כך במיטב כספם.

חיש מהר התחברתי לאלו שכונו החופשיים, אורח חייהם התאים לי, פעילויות הספורט, השירה והריקודים קסמו לי מאד ומהר מאד מצאתי את עצמי בחוגי הריקודים והשתתפתי בענפי ספורט רבים כמו שחיה, כדורגל, כדור-עף וכדור סל.

יחס המורים והמחנכים אלינו היה מעט חשדני, היינו שונים וכל הזמן בחנו אותנו ולא קיבלו אותנו כמובן מאליו. כמו כל הילדים בני גילנו לעיתים היינו שובבים והפרענו בשיעורים או עשינו מעשי קונדס ועל אלו נענשנו בהוצאה מהשיעור, העתקת דפים אבל לרוב השתדלנו ללמוד היטב, חומר הלימודים היה רב והשיעורים היו רבים וצפופים אך היה עלינו להשלים הרבה בשנה הראשונה כדי שנוכל להתקדם ללימודים המקצועיים בשנים הבאות. למדנו הרבה עברית, תנ"ך, היסטוריה כללית, כימיה, פיסיקה ומבוא לחקלאות.

מקור וקרדיט