עד גיל שש היה משה אורון מוחבא במנזר, אל"מ משה אורון ז"ל מטובי לוחמי חיל הים הישראלי

 

בצילום:  הרמטכ"ל רפאל איתן מעניק דרגת אל"ם למשה אורון, סגן מפקד בסיס חיפה בליווי בתו רונה אורון.

משה אורון (15 במאי 1937 – 29 ביולי 2020) היה קצין צה"ל בדרגת אלוף-משנה, אשר שירת בחיל הים. במהלך שירותו בכל סוגי כלי השיט של חיל הים: פריגטות, משחתות, טרפדות וספינות סער. היה מפקד מתקן האימון הטקטי ויחידת השליטה הימית. השתתף במלחמות ובתפקידו האחרון היה מפקד זירת ים סוף.

האב דוד אקרמן היה ימאי בצי הסוחר הבריטי. עשה הסבה מקצועית לליטוש יהלומים ובחר לגור באנטורפן שם פגש את שושנה ממשפחת רוזנברג ובשנת 1935 נישאו. משה הוא הבן השני למשפחת אקרמן. הוא נולד ב-15 במאי 1939 בעיר ברגסז שבצ'כוסלובקיה כאשר אימו בחודש הריונה התשיעי נסעה לבקר את הוריה. לאחר שלושה חודשים חזרו האם והתינוק לבלגיה. בתחילת מלחמת העולם השנייה עברה המשפחה לבריסל דוברת הצרפתית שהייתה נוחה יותר ליהודים. בבית דיברו הונגרית.

 את שנות מלחמת העולם עבר כל אחד מבני המשפחה בנפרד. האב הוחבא בסיוע מחתרת שלחמה בגרמנים. האח הבכור מיכאל היה מוסתר אצל משפחה בלגית. האחות בתיה, צעירה ממשה בשנתיים, הייתה מוסתרת במשפחה אחרת. מגיל שנתיים עד גיל שש היה משה מוחבא במנזר בו התקיים בית יתומים לילדים ממוצא בלגי, שנוהל על ידי נזירות.

בעקבות הלשנה תפסו הגרמנים את שושנה אקרמן ובמכות דרשו לדעת היכן הבעל והילדים. שושנה לא ידעה, כי הייתה זו מדיניות המחתרת לא לתת מידע כדי שלא יתגלה בעינויים. שושנה ברחה מהגרמנים (או ניסתה להתאבד) קפצה מהקומה השנייה. נחתה על המדרכה שברה זרוע רגל ועמוד השדרה אך נותרה בחיים. נלקחה לבית חולים במגמה שתחלים ויקחו אותה למחנה ריכוז. בריסל שוחררה ושושנה אקרמן נותרה בחיים שבורה פיזית ונפשית.

משפחת אקרמן שרדה את השואה אך מרבית בני משפחות האב והאם הושמדו בשואה. האב דוד אקרמן קיבל את משה מהנזירות הביאו לבית שלא זכר ופגש אישה שלא הכיר ואת השפה ההונגרית שדיברה כבר שכח. את אחיו מיכאל הכיר ושמח. לאחר המלחמה התגוררה משפחת אקרמן באנדרלכט, פרבר של בריסל. נולדה בת סלוה אחות צעירה למיכאל, משה ובתיה.

מיכאל ומשה למדו יחד באותה כיתה בבית ספר דובר צרפתית. את הבר מצווה חגגו במשותף. הרמה הכלכלית הייתה טובה יחסית. ילדי המשפחה לא קבלו חינוך יהודי או ציוני. אלא רק חיו את התרבות של מערב אירופה.

אחר קום מדינת ישראל החלה שושנה אקרמן ללחוץ לעליה לישראל. דוד אקרמן סירב בתחילה, בטענה ששיקמו את חייהם וטוב להם בבלגיה. שושנה לא ויתרה. הפעילה את נשק הבכי וההתעלפויות, עד שדוד הסכים. הוא מכר את הבית על תכולתו, קנה חצי קילו זהב וארז הרבה פריטים, כולל אופניים לכול המשפחה.

 בשגיאה החזיר אקרמן את תעודות האזרחות למשטרת הגבולות הבלגית. בכך הפסידה המשפחה את מעמדה וכאילו ויתרו מרצונם על האזרחות הבלגית. שנים מאוחר יותר לאחר משבר כלכלי ביקשו לשוב אך לא יכלו לקבל שוב אזרחות. לאחר כשבועיים במחנה נופש ליד מרסיי, הפליגו ב"קדמה". הייתה זו אניית משא, שהוסבה להובלת נוסעים על ידי הוספת ערסלים במחסנים. הספינה הייתה צבועה בלבן, וזה נתן לעולים תחושה של התעלות. תנאי הים היו מצוינים, ללא סערות, וההפלגה הפכה לחוויה מהנה.

ב-19 במאי 1949, בגיל 11, הגיע אורון עם משפחתו לנמל חיפה ומשם לשער עלייה, מחנה עולים שהיה בדרום חיפה. לאחר כשבועיים הועברו למעברת "אגרובנק. " שם שוכנו באוהל הודי ענק, שהטמפרטורות בו, בקיץ הייתה בלתי נסבלת. אחרי שנה בערך, הוחלפו האוהלים לצריפונים שהיו יותר מוגנים מהשפעות מזג האוויר.

 האב מצא עבודה כפועל חקלאי בפרדסי חדרה. והאם עבדה בניקיון במכולת בחדרה. משה ומיכאל נשלחו לכפר נוער בניצנים בשאיפה ללמוד בתרבות צרפתית, אך הדבר התברר כאשליה. ההורים קיבלו בית בקריית ים. מיכאל מצא דרכו אליהם והאם באה ולקחה את משה מניצנים לביתם בקרית ים.

 האב דוד אקרמן היה אדם אינטליגנטי. הוא דיבר חמש שפות הונגרית, צרפתית, צ'כית, גרמנית, ואנגלית. חוויית השואה, העלמות משפחתו, והטרגדיה של אשתו, קיבעו אותו בעצמו. הוא החל לעבוד בליטוש יהלומים. תעשייה שבימים ההם התרכזה בנתניה. זה חייב אותו לשהות בחדרון בנתניה, וראה משפחתו רק בסופי שבוע. הניתוק מהמשפחה לא התאים לאקרמן. לאחר תקופה קצרה עזב את הליטוש ועבד כפועל בניין בבתים שנבנו בקריות.

בגלל הצורך של פרנסת המשפחה ורמת חיים סבירה, חזר אקרמן לשרת בצי הסוחר הישראלי. לילדיו נדמה שהיה מאושר בדרכו: ימים של בריחה מן המציאות היומית של סבל אשתו. תנאי העבודה הפיזית הקשה ואבק המלט הזיקו לבריאותו וחלה בסרטן ריאות.

בגיל 16 השלים אורון את לימודיו בבית הספר היסודי, אך לא למד בבית ספר תיכון. אורון החל לעבוד כעוזר חשמלאי ולמד את יסודות המקצוע.

תפקידו הראשון של אורון כקצין ים היה סגן מפקד טרפדת ט-205 בפלגה 914 בחיפה.

 לאחר שנת שירות עלה לדרגת סגן, ונשלח לקורס קציני גילוי, ניווט, וקשר. אורכו של הקורס היה כשנה ומחציתו הראשונה התקיימה בבסיס בה"ד 7 של חיל הקשר.

מחצית השנייה של הקורס, נערכה בבה"ד חיל הים הקצינים החניכים רכשו בה ידע במקצועות ימיים ספציפיים: העמקת הידע בניווט אסטרונומי, מטאורולוגיה, ניווט חופי קשר בכלי שיט שכלל איתות מורס, דגלי הקוד הבינלאומי ודגלי סמפור (Flag semaphore) שהיו אז עדיין בשימוש בחילות ים. בטווחים גדולים במרחבי הים קשר רדיו, קשר מוצפן, תורת המכ"ם, לוחמה אלקטרונית ומודיעין ימי בסיסי.

תפקידו הבא היה סגן קצין מחלקת גנ"ק באח"י אילת. שייטת המשחתות ביצעה הפלגת אימונים לצרפת. בשנת 1964 נשלח אורון לאנגליה ולמד בצי המלכותי הבריטי את מקצוע הטנ"ץ. לקראת היציאה מחוץ לישראל עיברת את שמו מאקרמן לאורון.

 במלחמת ששת הימים נעשה קצין גנ"ק באח"י חיפה (ק-38) שאוישה באנשי מילואים.

 אחרי העמדת אח"י חיפה עבר אורון לפלגה 914 באשדוד כמפקד טרפדת ט-204. התקופה שלאחר מלחמת ששת הימים אופיינה בהפלגות ארוכות, להגנה על הדיג הישראלי מול חופי סיני, בים התיכון. נמל אשדוד הציב אתגר ובים סוער אין כניסה ויציאה לכלי שיט. באחת ההפלגות אף כי הייתה תחזית לסערה מתפתחת אחרו הטרפדות לחזור. אורון במיומנות, שנראתה כקור רוח הכניס את הטרפדת במהירות מלאה לפתח הנמל. בנוכחות מפקדיו המשתאים.

 

ספינות טילים

 סרן משה אורון בגשר אח"י חיפה (סער 2) בדרך משרבורג לישראל

לאחר טיבוע המשחתת אילת צורף אורון לצוות החקירה בראשותו של אלוף ישראל טל. בתחילת שנת 1968 בסיום תפקוד ועדת החקירה הוצב אורון כקצין גנ"ק באח"י משגב ספינת סער שנייה שכבר הגיעה לישראל והייתה בפיקוד עזרא קדם (כריש).

 בסוף שנת 1968 קיבל אורון דרגת סרן ונשלח לשרבורג בתפקיד קצין גנ"ק וסגן מפקד אח"י חיפה (סער 2), הייתה זו ספינת סער החמשית בסדר הבנייה ובפיקוד אלי רהב. ידיעת הצרפתית סייעה מאוד לתפקידו ולצוות הספינה.

 באוקטובר 1968. לאחר שנסתיימו בדיקות הים יצאה אח"י חיפה (סער 2) משרבורג ברכה לישראל. בהפלגתה במפרץ ביסקאיה נתקלה בגלים גבוהים ונכנסה למספר שעות מנוחה בנמל לוריאן בצרפת. המשיכה בדרכה ולפני הכניסה לגיברלטר שוב נתקלה בים נגדה. ובנמל אוגוסטה בסיציליה.

בהגיע הספינה לחיפה נכנסה למספנות ישראל להתקנת מערכת טילי גבריאל. אורון ניהל את האימונים והשתתף בכל הניסויים.

 תפקידי מטה והדרכה

 הצוות הראשון של מתקן האימון הטקטי. משה אורון שני משמאל. על רקע בנין המת"ט העומד בבנייתו, נובמבר 1969.

בסיום התפקיד עבר אורון למפקדת חיל הים ושימש כראש מדור צי הסוחר בענף מבצעים. לבקשתו הועבר לבה"ד חיל הים בצוות הראשון של מת"ט כסגנו של אלי לוי כך קבע נוהלי התרגול והתחקיר שקידמו את החשיבה והתכנון של שייטת ספינות הטילים ויחידות אחרות. חלק מבנין הכוח הימי שהביא להצלחה בקרבות הטילים.

 בשנת 1971 עבר אורון קורס פו"מ זרוע הים והועלה לדרגת רס"ן בקיצור פז"מ.

 ספינת טילים במלחמה

בשנת 1972 הוסמך אורון לפיקוד על סטי"ל וקיבל את הפיקוד על אח"י חץ (סער 3). כשפרצה מלחמת יום הכיפורים הייתה הספינה בתחזוקה במספנת חיל הים. הצוות ואנשי המספנה החזירו את הספינה לכשירות. אח"י חץ שימשה ספינת פיקוד של מפקד השייטת מיכאל ברקאי בקרבות והייתה היחידה שתותח אוטו מלרה 76 מ"מ שלה פעל היטב בירי רצוף וכמעט ללא תקלות.

 ב-16 באוקטובר הייתה אח"י חץ (סער 3) ספינת פיקוד בכוח שנשלח להפגיז את תותחי החוף המצריים ממזרח לפורט סעיד. תותחנות החופים המצרית הייתה יעילה בטווח כפול מתותחי הסטי"לים. הפגזים נפלו בקרבת הספינה ורק במזל לא נפגעה. עד שיצאה מטווח התותחים.

 באחד הקרבות נתקעה רקטת מוץ במשגר ואורון מפקד הספינה יצא אישית לכבות את האש. בגדיו נחרכו, האש כובתה והוא לא נפגע.

 הדרכה

 קורס קציני גנ"ק ונשק עם מפקד בית הספר רס"ן משה אורון במרכז 1974

לאחר המלחמה מונה אורון כמפקד קורס הקצינים המתקדם. דרישות והקפדה על ביצוע ומשמעת סייעו לבצע קורס טוב לקצינים שעברו מלחמה וראו עצמם כגיבורים. הקורס ארך כשנה והסתיים בהצלחה וגם הקצינים החניכים שיבחו את תפקודו של אורון.

 

לאחר סיום הקורס הציע מפקד חיל הים בנימין תלם לבחור תפקיד בדרגת סא"ל. אורון בחר את מתקן התרגול הטקטי בבה"ד חיל הים. לאחר שצבר ניסיון והתחיל להוציא סיכומי תרגילים בכתב לתפוצה רחבה. הסגנון הישיר והבלתי דיפלומטי, התפרש כבקורת שלילית, והתפתחו מתחים מול מפקדי היחידות המתאמנות.

 במהלך השנתיים שפיקד על המתקן הטקטי הצליח אורון לסיים בהצטיינות תואר ראשון בהיסטוריה באוניברסיטת חיפה.

 יחידת השליטה הימית

בשנת 1976 קיבל אורון את הפיקוד על יחידת הקשר והגילוי במפקדת חיל הים, ועלה לדרגת סא"ל. בהתאם לדרישותיו הקפדניות של אלוף מיכאל ברקאי למד אורון את תפקוד יחידת השליטה בחיל האוויר ושידרג את יחידת הקשר וגילוי לרמה של יחידת השליטה הימית המופעלת כך עד היום.

 היחידה נעשתה צומת מרכזית בהפעלת חיל הים. אורון כמפקדה קיבל מעמד של מפקד תורן בשעות היום הקשר עם מפקד חיל הים היה דרכו. הפעילות הרבה והדרישות התקיפות של מפקד חיל הים מיכאל ברקאי סייעו להרמת מעמד היחידה ומעמדו של אורון.

 בסיס חיפה

בשנת 1979 הוצב אורון כסגן מפקד בסיס חיפה והועלה לדרגת אל"ם. הבסיס היה בשלבי חידוש והתארגנות מול חדירות מחבלים פלסטינים שבאו בסירות מלבנון. השיפורים שהונהגו בבסיס תחת פיקוחו של אורון הביאו לחסימת מתקפות המחבלים. מפקד הבסיס אלי רהב סמך על אורון ונתן לו יד חופשית לפעולה והבסיס נהנה מהתוצאות.

 במסגרת תפקידו פיקד אורון בהצלחה ממוצב הפיקוד של בסיס חיפה, סיכול פיגוע באמצעות הכוונת שלושה דבורים ליירוט סירה מהירה שחדרה בגזרת ראש הנקרה. ניסיונו כמפקד ספינת טילים וכמפקד יחידת השליטה הימית באו לידי ביטוי וסירת המחבלים המהירה הושמדה מול חוף נהריה.

 לאחר שנתיים בתפקיד כסגן מפקד בסיס חיפה. יצא אורון ללימודים במכללה לביטחון לאומי.

 זירת ים סוף

תפקידו האחרון של אורון בשירות הקבע היה בזירת ים סוף. אורון קיבל את הפיקוד על זירת ים סוף בתחילת 1981. בתפקיד זה היה אחראי על העברת יחידות חיל הים מסיני והתבססות בבסיס אילת.

 חילוץ סטי"ל מהחוף הסעודי

בחודש אוגוסט 1981 ארעה תקלה כשספינה אח"י געש (סער 3) עלתה על החוף הסעודי. חיל הים התארגן לחילוץ במבצע הולנדי מעופף וחלקו של אורון היה להקים אתר שליטה קדמי בחוף דהב ולרכז את פעולות כוחות הזירה. החילוץ עצמו נוהל על ידי ראש מספן הציוד חנוך בן אליהו. לאחר הורדת אח"י געש מהחוף נשאר אורון לנהל את פינוי כל הציוד והאנשים עד שהשיב את המצב לקדמותו כפי שהובטח לסעודים.

 מעורבות במבצע משה

הפעולות להעלאת יהודי אתיופיה נעשו באמצעות אח"י בת גלים 2 (בפיקוד אילן בוכריס). מפקד בכיר בים היה אריה רונה. באחת ההפלגות נשלח אורון כמפקד בכיר. מפקד האנייה וצוות שייטת 13 סירבו לשתף איתו פעולה והפריעו לממש את אחריותו.

לאורון הייתה ביקורת על רמת הביצוע וקליטת העולים. ”לא תמיד הייתה הרמוניה בין המשתתפים בגלל האגו של היחידות והאנשים אך המבצעים הצליחו - וזה העיקר.“. דיווח על כך למפקד חיל הים אך לא קיבל ממנו גיבוי.

 העברת נחתות לאשדוד

במהלך המלחמה נתנה הוראה ממפקד חיל הים להעביר את הנחתות 36 מטר שהיו מושבתות על החוף באילת לבסיס אשדוד. אנשי הבסיס ומספנת אילת הצליחו להכשיר שתיים משלוש הנחתות להפלגה. היה חשש ליכולתן לעמוד בתנאי הים ואי בהירות כיצד יתייחסו המצרים למעבר. בגלל החשש מהסתבכות עם המצרים התבקש אורון על ידי ראש מספן הים אלי רהב לצאת כמפקד ההפלגה. וב-16 ביוני 1982 יצאו שתי הספינות לדרך.

 ההפלגה דרומה במפרץ אילת היה ים שקט, הכל התנהל כשורה. בפניה צפונה במפרץ סואץ נתקלו בים נגדי קשה האופייני לאזור. הצוותים התקשו לפעול עקב מחלת ים התחילו תקלות שונות, ובספינה המובילה הפסיק המכ"ם לפעול. בצפון המפרץ כבה המנוע הראשי והנחתת נעמדה. בהשפעת הרוח והזרם נסחפה הנחתת לכיוון מגדלי שאיבת הנפט. הטילו עוגן והכננת לא קיבלה חשמל, כאשר המנוע חזר לחיים הרימו את העוגן בידיים. התגברו על תקלות טכניות ולאחר שבוע הגיעו לאשדוד. אורון חזר מיד לזירת ים סוף.

 

שפות והשכלה

בבית דיבר עם הוריו בהונגרית, בבלגיה דיבר צרפתית. בישראל למד אנגלית ודיבר עברית. אורון לא למד בבית ספר תיכון תוך כדי שירות צבאי השלים בגרות חיצונית בלימוד עצמי.

 בשנת 1961 סיים אורון קורס חובלים. בשנת 1963 עבר קורס קציני גנ"ק ואחריו נשלח להשתלמות בנושא לחימה נגד צוללות בצי המלכותי הבריטי.

 תוך כדי קורס פו"מ בשנת 1973 התחיל אורון בלימודים האקדמאיים. ובהיותו מפקד המתקן הטקטי למד תוך כדי מילוי תפקידו והשלים תואר BA בהיסטוריה כללית עם הצטיינות מיחדת באוניברסיטת חיפה.

 בשנת 1981' לאחר סיום תפקידו כסגן מפקד בסיס חיפה, יצא אורון ללימודים במכללה לביטחון לאומי.

 לאחר סיום שירותו בצה"ל

עסק בשיווק ביטחוני מטעם חברת "עיט" בסינגפור, וממנה הועבר לטאיוואן.

בחזרתו לישראל מצא עבודה כמנהל מכירות במפעל "מיקרו כלים" מקבוצת ישקר בכפר ורדים. לאחר מספר שנים התפטר בשל חילוקי דעות עם המנכ"ל.

 נכנס לעבודה עם מפעל סולתם ולאחר זמן קצר הפסיק שם. הוזמן לעבודה שוב במיקרו כלים לתקופה קצרה.

 עבד בכור פלדה ואחר כך בחברת כור אך החברה הייתה כבר בפשיטת רגל. קיבל קשר לחברת "בלטון" חברה משותפת לכור ולאיש עסקים אנגלי, שפעלה בלאגוס שבניגריה עסקה במכירת מזגנים של תדיראן. אורון נשלח לקבל ניסיון, במגמה להחליף את מנהלה הפורש.

 בניגריה עבד אורון שבע שנים עסק במכירות והיה בקשר עם אנשי הצבא בהצלחה חלקית.

 כל השנים קיים קשר עם משפחתו וחבריו בישראל ויזם מפגש מורשת לצוות אח"י חץ (סער 3) ששירתו איתו במלחמת יום הכיפורים

 משפחה

בשנת 1958 פגש אורון את נחמה ממשפחת אלפרוביץ, שהייתה מורה. השניים נישאו והתגוררו בנווה שאנן. לזוג נולדו שלושה: הבן הבכור אמיר, שרת בחיל האוויר וכיום קברניט באל-על. דפנה, הבת האמצעית, שרתה בחיל האוויר וכיום מעצבת גרפית ומעצבת פנים. רונה, בתו הצעירה, שרתה בחיל הים וכיום במאית תיאטרון, שירה ואומניות הבמה. בשנת 2008 התגרש הזוג. לאורון שבעה נכדים. מתוכם ארבעה מעל גיל 18 ושירתו בתפקידים קרביים בצה"ל. בחודש לפני לכתו נולד הנין הראשון.

 בשנת 2010 נישא לאישה תאילנדית והתיישב בכפר אודון-טאני בתאילנד, סמוך לגבול עם לאוס. בשנת 2017 חזר אורון בגפו לישראל.

 אורון התגורר ב"בית בכפר" בגבעת שפירא. ב-29 ביולי 2020 הלך לעולמו .

מקור