"לאנשים יש אחריות לא רק על
עצמם אלא זה כלפי זה." אני תמיד שואל
את עצמי את השאלה, אם מישהו דפק על הדלת שלי, זר, ואמר, 'אני נרדף בלי סיבה, התסתיר אותי לזמן מה?’ אני מקווה שהייתי אומר
שכן. כלומר, כך שרדתי. אבל אני לא יודע. זו שאלה שקשה לענות עליה. אני חושב
שהייתי אומר שכן.
כשהיו לי ילדים, נרתעתי יותר
מלהגיד כן. אבל הייתי אומר [כן] עכשיו."
ראלף בארטס נולד בדצמבר 1939
בהולנד, שרד את השואה במחבוא. אנשים זרים לחלוטין ,החביאו אותו ואת אחותו הגדולה, מריון,
בנפרד מהוריהם.
בשנה הראשונה למלחמה , בלי לדעת היכן להסתתר, המשפחה הגיעה למחתרת ההולנדית
לסיוע. למרות שהילדים רלף ומריון הוסתרו בנפרד מהוריהם, ראלף ראה את אמו מדי פעם.
הוא היה מלווה את אמו בטיולים כדי לאסוף
מזון מכיוון שהיא הרגישה שאמא וילד לא ימשכו תשומת לב רבה כמו אמא הנוסעת לבדה. האם
צבעה את שיערם לבלונדיני כדי למנוע חשד.
יום אחד, בזמן שאמו ביקרה בבית
שבו הסתתרו הילדים ראלף ומריון, הגיעו בדיוק הנאצים לבדוק את הבית.
הם הסתתרו מייד בתעלה בעליית הגג.
הילדה מריון, שחיבבה את החתולה המשפחתית,
החליטה להביא את חיית המחמד איתה לעליית הגג. לאחר ששמעו רעש מלמעלה, הנאצים פתחו
כמה לוחות בצד שסגרו את עליית הגג ואז החתול ברח החוצה. הנאצים האמינו שמצאו את
מקור הרעש ועזבו, מבלי לגלות את האם, את מריון ואת רלף שהיו במסתור בעליית הגג.
במהלך השנה האחרונה של המלחמה
התגוררה משפחת בארטס בלול תרנגולות עם שמונה אנשים נוספים. הם כל הזמן חיפשו
בלילות מזון וישנו במשמרות כי לא היה מקום
לכולם לשכב בו- זמנית.
הקבוצה שרדה בלול התרנגולות כאשר
היא מתקיימת על קליפות תפוחי אדמה וכן עלים חיצוניים של כרוב לבן.
ראלף שיתף את המחשבות האלו הזו על
עזרה לזרים שנרדפים בתוכנית "בגוף ראשון" במוזיאון השואה בארה"ב ב-2019.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה