ערב מרץ בגטו וילנה. עוד חצי שנה ייחרב הגטו וכמעט כל יושביו
יירצחו בפונאר, אבל כעת נשמעת מנגינת פסנתר מופלאה ועצובה מנשוא. לחן שחיבר ילד
מבריק בן 11. זהו "ערב תרבות" בגטו, מעין תחרות שנועדה להרים את המורל
ולהזכיר ליושביו שצלם אנוש טרם ניטל מהם. השיר הוא שיר ערש שמילותיו נטועות היטב
במציאות האיומה שבה מכונת הרצח הנאצית נפטרת בשיטתיות מיהודי אירופה, והוא מוכר
לנו בשם שקיבל משמעות מצמיתה - "פונאר":
שֶׁקֶט, שֶׁקֶט, בְּנִי נַחְרִישָׁה!
כָּאן צוֹמְחִים קְבָרִים,
הַשּׂוֹנְאִים אוֹתָם נָטָעוּ
פֹּה מֵעֲבָרִים.
אֶל פּוֹנַאר דְּרָכִים יוֹבִילוּ,
דֶּרֶךְ אֵין לַחְזֹר,
לִבְלִי שׁוּב הָלַךְ לוֹ אַבָּא
וְעִמּוֹ הָאוֹר.
שֶׁקֶט, בְּנִי לִי, מַטְמוֹנִי לִי,
אַל נִבְכֶּה בִּכְאֵב!
כִּי בֵּין כֹּה וָכֹה בִּכְיֵנוּ
לֹא יָבִין אוֹיֵב,
גַּם הַיָּם גְּבוּלוֹת וָחוֹף לוֹ,
גַּם הַכֶּלֶא סְיָג וָסוֹף לוֹ –
עֱנוּתֵנוּ זֹאת
הִיא בְּלִי גְּבוּלוֹת,
הִיא בְּלִי גְּבוּלוֹת.
את "שיר הערש" הזה, בו מספרת אם לבנה על מות אביו,
ואלפים נוספים, בגיא ההריגה, כתב נח (לאון) וולקוביסקי, רופא שיניים מפורסם בגטו.
הוא התבקש לעשות זאת על ידי מארגן הערב, פעיל התרבות והמשורר שמריהו
"שמרק'ה" קצ'רגינסקי. קצ'רגינסקי פנה אל וולקוביסקי, שכתב מילים בפולנית
והציע שבנו אלכס ילחין את מילותיו.
למרות שבפונאר נרצחו 70 אלף יהודים, עבר זמן עד שהשמועות הגיעו
לגטו. אנשים ספורים הצליחו לברוח משם, וכשהם חזרו לגטו וסיפרו שמעמידים את כל
היהודים על שפת הבורות ויורים בהם, אמרו להם שהם מטורפים, שזה לא יכול להיות. אבל
ב-1943, כאשר התקיימה בגטו תחרות המוסיקה, תושבי הגטו כבר לא פיקפקו במה שהתרחש
בפונאר.
את השיר הקצר מסר וולקובסקי לקצ'רגינסקי שתרגם את הבית שכתב האב
מפולנית ליידיש והוסיף שני בתים משלו.
את "פונאר" הייתה אמורה לשיר במקור לובה לויצקייה, זמרת
אופרה מפורסמת ששרה גם ברדיו ורשה והיתה ידועה בכל ליטא. היא נרצחה לפני שהספיקה
לעלות על הבמה עם השיר.
המפקד הגרמני של וילנה, מרטין וייס, בא בכבודו ובעצמו לפונאר
והזמין גם את פילגשו לצפות בהוצאה להורג. הוא ציווה על לויצקייה להתפשט ולשיר. היא
שרה "אלי אלי למה עזבתני" וכשהיא גמרה, הוא ירה בה. יש כאלה שאומרים שאת
הכבוד הזה הוא העניק לפילגשו. גורלה של לויצקייה השפיע מאוד על מצב הרוח בגטו
ולמרות זאת הוחלט לא לוותר על התחרות. במקומה נבחרה לשיר את "פונאר"
זמרת צעירה הזכורה רק בשמה הפרטי - מירה'לה . כמה חודשים אחר כך היא התאבדה.
וולקוביסקי האב נרצח במחנה ריכוז כמה חודשים לאחר מכן. בנו שרד,
עלה ארצה והתאחד עם אמו. הוא הדחיק את רוב מה שעבר עליו והתמסר לזהותו הישראלית –
אלכסנדר תמיר, מוזיקאי ומרצה ידוע בעולמות המוזיקה הקלאסית.
גם "פונאר" עלה ארצה, והפך לאחד משירי השואה הידועים.
השיר תורגם לעברית על ידי אברהם שלונסקי והתפרסם בביצועים רבים. המוכרים ביותר, הם
כנראה זה של חוה אלברשטיין, ששרה אותו בעברית וביידיש. ביצוע מפורסם נוסף של השיר
הוא זה של צילה דגן, שנפטרה, במקרה או שלא, ב- 18.4.2004, ערב יום הזיכרון לשואה
ולגבורה של אותה שנה.
מילות הסיום של השיר המפורסם גם חתמו את נאום הפתיחה של התובע
גדעון האוזנר במשפט אייכמן.
בסוף שנות השמונים, הבין חוקר התרבות עפר גביש שאלכסנדר תמיר,
פרופסור ומרצה באקדמיה למוסיקה ולמחול בירושלים, הוא הילד אלק וולקוביסקי, מלחין
השיר. יחד איתו יצא למסע מרגש ועצוב אל העבר שהדחיק תמיר, אל זכר השיר שהיה קשור
בקשר עז וכואב לאביו שנלקח.
בעקבות התחקיר המעמיק של גביש הופק הסרט "פונאר",
בבימויה של רחלי שוורץ. שוורץ חזרה עם תמיר אל הגטו, ואפשרה לו לנגן שוב את השיר,
כמעט 60 שנה אחרי שנוגן שם לראשונה.
עוד על הסיפור המרתק מאחורי השיר תוכלו לקרוא בטור "פונאר,
וולקוביסקי וקצ'רגינסקי" שהתפרסם באתרו של עפר גביש – אירועי זמר.
בהכנת הפוסט נעזרנו גם בכתבה "גלגולו של שיר" שהתפרסמה
ב"הארץ" מיום 3 באפריל 2002.
בתגובה הראשונה: מילות השיר המלאות וביצועה של צילה דגן לשיר.
***
בתמונה: הילד אלק וולקוביסקי, הוא מלחין השיר אלכסנדר תמיר. מתוך
אתר "יד ושם".
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה