נושאת דבר
הניצולים בטקס הממלכתי ב'יד ושם' היתה הגברת שושנה וייס, ילידת ווטרה-דורנה, 1934.
בשנת 1941
גורשו שושנה ומשפחתה לטרנסניסטריה. עם שילוחו של אביה לעבודות כפיה, שושנה, בת ה -
7, לקחה על עצמה את עול פרנסת אמה החולה ואחותה הצעירה.
היא היתה עוברת
בין בתים כדי לבצע סחר חליפין עם מעט הדברים שהיו ברשותן על מנת להצליח להביא פת
לחם לאימא ואחותה. כאשר נגמרו הדברים להמיר, הציעה לסייע בעבודות משק הבית בתמורה
למזון.
כשחלתה אחותה
ואושפזה, הייתה שושנה מתייצבת יום יום בבית החולים, על מנת להשגיח עליה ולעודד את
רוחה.
באחד הימים
הודיעה לה אחות בית החולים כי אינה יכולה להיכנס, משום שאחותה נפטרה. בסיוע דודתה,
הגיעו השתיים לחלץ את גופתה מחדר המתים, בכדי לגלות כי היא עדיין בין החיים, ובכך
הצילה שושנה את אחותה ממוות וודאי.
בתום המלחמה
שבו בני המשפחה לביתם. שושנה, שלא יכלה לשאת את האנטישמיות, עלתה ארצה לבדה. אמה
ואחותה נשארו מאחור על מנת לנהל מאבק בן 11 שנה, לשחרור האב ממאסר - אליו נשלח
בהיותו ציוני.
בדצמבר 1947
הפליגה עם קבוצת ילדים יתומים בספינת מעפילים בדרכה לארץ ישראל. האניה נתפסה
ע"י הבריטים מול חופי תורכיה ונשלחה לקפריסין. הייתה בין מאה הילדים שהורשו
לעזוב את האי ולעלות לארץ כעבור שלושה חדשים. בבית הילדים שברחובות גמלה בליבה ההחלטה
להיות למורה ומחנכת. היא למדה הוראה ושירתה כמורה חיילת ביישוב הספר של אז, ניצני
עוז.
במשך 32 שנים
שימשה כמחנכת בבתי הספר: "שורשים" ו"ביאליק" בנתניה כשתחושה
של יעוד ושליחות מלווה אותה ועל כך היא אומרת: "לאורך חיי ניסיתי לזרוע זרעים
של אהבה ושל כבוד לאדם בלבבות תלמידי וילדיי שינבטו לתפארת".
שושנה התחתנה
עם אריה וייס - יליד הונגריה והקימה עימו משפחה לתפארת.
כיום מתנדבת
בארגון עמ"ך ובתיכון אורט לייבוביץ' בנתניה - בו היא מטפחת תלמידים קשיי יום
והתנהגות.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה