"סיפור הישרדותה של שלומית כילדה
בשואה רצוף טראומות. גם כיום בגיל 78 היא מטפחת עצמה בקפידה , מקפידה להתלבש בהתאם
לצו האופנה ומתגוררת בבית יפה שסביבו גן מטופח, מוקפת בחפצים נאים ובסידורי פרחים
מרהיבים. יופייה מודגש בנרטיב ההישרדות שלה בעת השואה . יופיה , למעשה , הוא שהציל
את חייה ברגע האחרון ממש:
" לקחו אותנו לקרמטוריום ואני עמדתי
על ידם , בשורה, ושני גרמנים שהם הסתכלו על השורה הזו שלא יצעקו, אז אחד אמר לשני .
"תסכל על היהודייה המלוכלכת איזה עיניים יפות יש לה. והשני אומר " היא
באמת יפה מאד , היא לא צריכה עוד להיכנס לקרמטוריום, בוא נוציא אותה" , ולקח
אותי , ואמר "ראוס , תצאי" , וברחתי וראיתי שאחותי אמרה שאני לא יחזור
אליה. ואף פעם לא ראיתי אותה יותר. היא נכנסה לקרמטורים."
הציטוט מתאר אירוע מכונן בחייה של שלומית
, היא ניצלה ממוות בזכות יופיה , אך בה בעת איבדה את אחותה , היחידה שנותרה לה
אחרי מות אמה במחנה , ונותרה בודדה במאבקה לשרוד – ללא תמיכה , ללא נפש קרובה ,
ללא אדם לדבר עמו.
מקור וקרדיט : אסתר דרור , רות לין . איך קרה ששרדת
, הוצאת הקיבוץ המאוחד ,2016 .
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה