בת זיגמונד ורחל-לאה מרמלשטיין
ילידת סבלווה, צ'כוסלובקיה
נולדתי בשנת 1928 בסבלווה,
צ'כוסלובקיה. הייתי הצעירה מבין 9 ילדים. הבית היה מהמעמד הבינוני אך מכובד
ומאושר. אבי עבד בניהול חשבונות ופתח חנות מכולת בסיטונאות, אך לא הצליח בעסקיו.
שני אחיי הגדולים נכנסו לעבוד בעסק. אחיי ואחיותיי הגדולים יותר נישאו ועזבו את
הבית ונשארנו רק ארבעת הילדים הצעירים, שני בנים ושתי בנות. למדתי בבית ספר כללי
שש כיתות ובשנים אלו כבשו את האזור: רוסים, אוקראינים והונגרים ו-ב1943 נכנסו
הגרמנים. עם כל כובש למדנו שפה חדשה.
הכיבוש הביא אתו רעב וסבל. בשנת
1942 כבשו ההונגרים את האזור. הם החלו להוציא אותנו מהבתים, לא נתנו ליהודים לסחור
ולעבוד וגרשו את התלמידים מבית הספר. באפריל 1944 גורשנו לגטו. סבלנו מרעב. אחת
מאחיותיי הייתה נשואה ליהודי עשיר וגרה בכפר אולניון, נסעתי אליה לעזור במשק הבית
ולטפל בילדיה, ובחוזרי הבאתי מצרכים להוריי. עברנו לבית הכנסת שבעיירה סבלווה יחד
עם כל היהודים שחיו באזור, משם לתחנת הרכבת ומשם לעיר מונקאץ'.
במונקאץ' הכניסו אותנו לגטו
בבית חרושת ללבנים. בהיותי בת 16, השארתי את אחותי ומשפחת בעלה ויצאתי לתור את
הסביבה. פגשתי בגבר כבן-30, מצאנו אמבטיה גדולה, ביקשנו מסוחריה העשירים של
מונקאץ' שיביאו לנו ירקות, לחם וכַּדי חלב לתינוקות. חיממנו במים באמבטיה ובישלנו
אוכל חילקנו בין המשפחות. כל ערב השרינו שעועית ובישלנו למחרת שיהיה מה לאכול.
לאחר כחודש ימים גזלו מאתנו ההונגרים את כל החפצים בעלי הערך. העבירו אותנו לרכבות
ושם פגשתי באחות אחרת שלי ואחד מאחיי שהיה בן 18 והיה אתה בכפר אחר.
ההורים שלי היו בגטו אחר. דחסו
אותנו לקרונות. במאי 1944, לאחר יום נסיעה, הגענו לאושוויץ. אני החזקתי את בנה בן
ה-3 של אחותי. פולני אחד עבר ואמר לי להוריד את הילד של אחותי ונעלם. את סבא לקחו.
הגעתי למנגלה לאחר שהופרדתי מכל בני משפחתי, יותר לא ראיתי אותם. הייתי באושוויץ
שישה שבועות בלי תנאי היגיינה כלל וחליתי בדלקת פרקים. הייתה סלקציה. בקושי הלכתי,
חברות עזרו לי, ומנגלה הגיע עם רופאה ממונקאץ' והיא תפסה בידיי בחוזקה והוציאה
אותי לחיים. הועברנו ברכבת לבית החרושת לפצצות בשטטהוף, משם הועברתי לבלומברג, שם
היה יותר טוב. גם בצעדת המוות הייתי. השתדלתי ללכת עם הפולנים ולהיטמע ביניהם,
ומצאנו מקום מסתור במשק, נשארנו שם כ-3 שבועות. שוחררתי בבלומברג בפברואר 1945.
במלחמה איבדתי את הוריי, ארבע
אחיות גדולות וילדיהם ושלושה אחים ובני משפחתם.
חזרתי לפראג ושהיתי
באמק"א. באחת מהעיירות בסלובקיה פגשתי את בעלי לעתיד שהיה אח של אחד מהגיסים
שלי. בשנת 1945 נישאתי לנפתלי מריש בפראג.
בינואר 1948 הגענו ארצה באנייה
מולדת.
לאחר זמן לא רב בעלי קיבל עבודה
בגבעת ח"ן ועברנו להתגורר במושב. התנדבתי "במעון נכים צעירים."
לנפתלי ולי שני ילדים: אלכסנדר
ורחל, 4 נכדים ו-6 נינים.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה