"בזמן המלחמה הצלחנו
להפיק תעודות מזויפות רק לי ולאבא למקרה שהגרמנים יבואו.
ביום היינו מסתתרים ביערות
יחד עם סבא ובלילה היינו חוזרים הביתה לישון.
לילה אחד התעוררתי באמצע
הלילה דלת חדר הילדים הייתה פתוחה, ראיתי את אבא ואמא משוחחים ביניהם והם מתלבטים
מה לעשות. הם ראו דרך החלון משאית עמוסה, הוריי היו בטוחים שאלו הם משאיות של
גרמנים המעמיסים יהודים ומעבירים אותם למחנות המוות. אז היה לידם כמו ערמת קש, והם
חשבו שאולי נתחבא שם. אבל אם הם ימצאו אותנו ויגלו שאנחנו שם אז הם יזרקו גפרור
ואז אנחנו נישרף ובסוף הם לא עצרו לידינו.
בבוקר נודע לנו שזה היה משאית של צעירים
שמתנגדים לגרמנים, ומתחבאים ביערות ומעבירים אוכל ומנסים להפציץ את הגרמנים.
בשבתות היינו מתחבאים
בנגריה של השכן הגוי, ובאחת השבתות שמענו בחדשות שהצבא האמריקאי מתקרב. עוד לפני
חודש מאי 1945 יצאנו באחד הימים, השמיים היו כחולים בהירים וראינו המון מטוסים
של צבא ארצות הברית חגים למעלה, הבנו שהמלחמה הסתיימה. אי אפשר לתאר את האושר
והשמחה שהרגשנו באותם רגעים".
לתיעוד המלא במאגר סיפורי
מורשת – הקשר הרב דורי
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה