דלג לתוכן הראשי

ורה מייזלס, ילדה בת 8 בהצגה "גחליליות" בגטו טרזין : "רקדתי ופחדתי "



 "אין ספק שתקופת שהותי בגטו טרזין תרמה לי בסיס להתפתחותי בעתיד. אפשר לומר שחישלה אותי. שם למדתי להיות עצמאית ואחראית ושם ניתנה לי ההזדמנות להופיע על במה, בהצגת ילדים בשם "גחליליות".

נוסף לכל, שם בבית הילדים, זכיתי בחינוך להיגיינה כבוד ונימוס. המדריכים דאגו לי ולשאר הילדים שאיתי בחדר. אני הייתי בת שמונה, קיבלתי מקום על מיטת דרגש תלת קומתית.

רק כאן בישראל סיפר לי וילי המדריך על המאמץ שנדרש ממנו לשכנע את אימי שתמסור אותנו משמע את אחותי המבוגרת ממני בארבע שנים ואותי להשגחתו. כך זכינו להיות במעון ילדים                 . L 410  

שפר גורלי להיות במסגרת שדאגה לחינוכי מכל מיני בחינות. הייתי עסוקה מאד. צמאה לקלוט עם המשושים שאחר כך היו לי באמת. על זה אני בעצם רוצה לספר בהמשך.

במפגש השנתי המתקיים מדי שנה, בשבת ראשונה של חודש מאי בו שוחררנו מעול הנאצים, פגשתי את הבמאית שלי, את נאווה שאן 
.Vava Shanova  נאווה ביימה אותי בהצגת גחליליות אשר הוצגה מספר פעמים בגטו. לימים נודע לי שההצגה קוימה עוד לפני הגיעי לגטו ואני הפכתי למחליפתה של ילדה שנשלחה לאושוויץ בטרנספורטים האחרונים באוקטובר 1944.

אני הגעתי לגטו ב 23 בדצמבר באותה שנה.

פרטים רבים נשכחו ממני, אבל את הבמאית שלי זכרתי ! פניתי אליה והצגתי את עצמי כאחת השחקניות שלה. והיא שמחה!!! שתינו שמחנו. הסתבר שהייתי בין הילדות הראשונות (שלה) שהיא פגשה אחרי המלחמה. 

 בגטו התרכזו מיטב האינטלקטואלים. הודות לאנשי תיאטרון והקומפוזיטור קארל שוונק זכיתי להופיע ב "מחזמר" שנקרא "גחליליות" שהתבסס על הספר של יאן קאראפיט ממנו קראה נאווה קטעים מקשרים. המופע כלל ריקוד ושירה של הדמויות מהספר כמו גחליליות ופרת משה רבנו. אני הייתי פרת משה רבנו. החזרות הרבות העסיקו אותנו בשמחת היצירה ובעת מדידת תלבושות התלהבנו וראינו שזה ממשי. אלה חוויות ילדות שלא שוכחים.

כל מה שהחמצתי מכורח הנסיבות בשנתיים לפני כן כשמוחי נאטם, קיבל הזדמנות להשלים בבית הילדים, שם נפתח בפניי עולם מלא תרבות. אני הייתי צמאה לכל תשומת לב ומידע ועלי היה רק לקחת ולעבד. בעבר, לא רק שמוחי נאטם, אבל כל מה שנדרש ממני עד בואי לגטו, היו השתיקות והשאלות שבלב אותן חנקתי. ממילא לא היה להן מענה. אז לא נדנדתי.  

זיכרונות ואסוציאציות הסיטו אותי מהנושא על היותי רקדנית וזמרת על במת טרזין.

את תפקידי "פרת משה רבנו" אני זוכרת בבהירות. הייתי לבושה בכנפיים שקופות שהצמידו על גבי בצבע אדום ועליהן נקודות שחורות. על ראשי חבשתי כובע שחור צמוד עם משושים. נדמה לי שהייתי יחפה. היה עלי לרקוד לרוחב הבמה בנפנוף ידיים מעלה מטה- לפי קצב המנגינה של השיר בצ'כית".


ראו גם :

Threshold Of Pain




תגובות

פוסטים פופולריים מהבלוג הזה

הילד יוסי פלד , מסתתר אצל משפחה נוצרית בבלגיה

יוסי פלד נולד בבלגיה בשם יוסי מנדלביץ'. נולד בבלגיה בשם יוסף (ג'פקה) מנדלביץ' לשיינע ויענקל מנדלביץ'. בזמן מלחמת העולם השנייה נמסר עם אחיותיו למשפחה נוצרית מאמצת, שעִמה שהה עד גיל 8. אביו נספה באושוויץ. לאחר המלחמה חזרה אמו אל המשפחה הנוצרית לקחת אותם, ובעזרת הבריגדה היהודית הם עלו לארץ ישראל והתיישבו בקיבוץ נגבה. בשיחה עם דרור גלוברמן ל"אנשים", מספר פלד על הזיכרונות כילד יהודי בתקופת השואה: "היו מחביאים אותי במרתף", ומודה: "במרתף הזה חוויתי את הפחד הכי גדול בחיי". מכל משפחתו, רק אימו שרדה את המחנות, אבל את המפגש איתה פלד מתאר כטראומה: "בגיל שמונה, וללא הכנה מוקדמת הודיעו לי כי הוריי הנוצריים אינם ההורים האמיתיים שלי".

בראיון למעריב, 4 למאי 2016  :
"זאת טראומה שמלווה אותי כל ימי חיי”, משחזר השר לשעבר ואלוף (במיל’) יוסי פלד. “בגיל חצי שנה נמסרתי לידי משפחה נוצרית בבלגיה. היו לי הורים טובים, מספיק אוכל וגם צעצועים, מה שאפשר לי להיות ילד מאושר. ביום בהיר אחד, כששיחקתי בגינה מאחורי הבית הכפרי שלנו, בשכונה של אנטוורפן, האבא הנוצרי …

ילדי לנה קיכלר: שמעון הלר שהפך לטייס קרב בחיל האוויר הישראלי

סא"ל הלר שמעון

בשואה נולדתי בקרקוב, ב 12.10.36 למשפחה לא דתית. אבי גמר את האוניברסיטה המפורסמת של קרקוב "יגלונסקה" ועבד כעורך דין. אני הייתי בן יחיד. את מלחמת העולם השנייה שרדתי במזל ובעזרת אנשים אצילי נפש. כאשר המצב החמיר לקח אותי דודי (שהיה פולני ונשוי לאחות אבי) אליהם לדירה בפראגה – וורשה. שם שהיתי חודשים אחדים, בתנאים מגבילים מאוד- איסור על תנועה וכל רעש במהלך היום בדירה, עד שובו של הדוד בערב. מכרה של הדוד , אשה ליטאית צעירה ואצילת נפש בשם לידיה פלייטס הקדישה את חייה לי והצילה אותי. כשנתיים חיינו בכפר נידח 43 ק"מ מקרקוב. אני תחת זהות בדויה ועם שיער צבוע לבלונד, כל זאת בסיכון חייה, גם לאחר שהכסף עבור אחזקתי הפסיק להגיע.

הורי לא שרדו את המלחמה.
בסוף המלחמה החזירה אותי לידיה פלייטס ליהדות ומסרה אותי למוסד יהודי בוורשה. ושוב למזלי, עוד אישה אצילת נפש, ניצולת שואה בעצמה, ששמה לנה קיכלר לקחה אותי למוסד לילדים ניצולים. בגלל מצב בריאותי הירוד נשלחתי למוסד הבראה ב"זקופנה". התנכלויות אנטישמיות שלוו בירי על בית היתומים אלצו את לנה לברוח מפולין.
תקומה 
לנה קיכלר הצליחה…

ילדים בשואה שהפכו להיות טייסי קרב בחיל האוויר : רס"ן אומשוויף צבי ז''ל

רס"ן אומשוויף צבי ז''ל


בשואה  מ-1939 עד 1943 המשפחה גרה בגטו בלבוב. ב-1943 הועברה למחנה הריכוז אשוויץ ונרשמה כאסירים פוליטיים. צבי היה ילד בן 6 כאשר קועקע על ידו המספר 103796. אביו, ברנרד, יחד עם עוד מדען, חקרו את החיסון כנגד מחלת הטיפוס. כנראה שזו הסיבה להגנה מסוימת לה זכתה המשפחה. ב-1945 עם שחרור המחנה, הוא צעד יחד עם אמו ב"צעדת המוות". אביו הוצא כנראה להורג. כשהגיע לברלין, אמו נפטרה מטיפוס, הועבר ע"י ידידת אמו ד"ר אנה וייס, למנזר בסלובקיה, בו שהה עד סוף 1947 יחד עם עוד יתומים יהודים.
תקומה
ב-1947 אותר על-ידי דודו דולק עמישב ועלה ארצה דרך צרפת. התגורר עם דודו מספר שנים ואז אומץ על-ידי משפחת ארנון בקיבוץ עין המפרץ. עלייתו ארצה הייתה בלתי ליגאלית, הוא התחזה לבן נוסף של אישה עם ילד ששרדו את השואה. צבי גדל והתחנך במוסד החינוכי המשותף לעין המפרץ ולכפר מסריק. היה ספורטאי מחונן וזכה באליפויות קרב 5 ובקפיצה למרחק. שיחק עם נבחרת ישראל בכדור-עף.
בשחקים
התגייס לחיל האוויר לאחר שירות בחיל המודיעין.  ב-1958 הצטרף לקורס טיס מספר 31 אותו סיים במגמת קרב ב-1960. בביה"ס…