ילדים בשואה

יום ראשון, 4 ביוני 2017

ורה מייזלס, ילדה בת 8 בהצגה "גחליליות" בגטו טרזין : "רקדתי ופחדתי "



 "אין ספק שתקופת שהותי בגטו טרזין תרמה לי בסיס להתפתחותי בעתיד. אפשר לומר שחישלה אותי. שם למדתי להיות עצמאית ואחראית ושם ניתנה לי ההזדמנות להופיע על במה, בהצגת ילדים בשם "גחליליות".

נוסף לכל, שם בבית הילדים, זכיתי בחינוך להיגיינה כבוד ונימוס. המדריכים דאגו לי ולשאר הילדים שאיתי בחדר. אני הייתי בת שמונה, קיבלתי מקום על מיטת דרגש תלת קומתית.

רק כאן בישראל סיפר לי וילי המדריך על המאמץ שנדרש ממנו לשכנע את אימי שתמסור אותנו משמע את אחותי המבוגרת ממני בארבע שנים ואותי להשגחתו. כך זכינו להיות במעון ילדים                 . L 410  

שפר גורלי להיות במסגרת שדאגה לחינוכי מכל מיני בחינות. הייתי עסוקה מאד. צמאה לקלוט עם המשושים שאחר כך היו לי באמת. על זה אני בעצם רוצה לספר בהמשך.

במפגש השנתי המתקיים מדי שנה, בשבת ראשונה של חודש מאי בו שוחררנו מעול הנאצים, פגשתי את הבמאית שלי, את נאווה שאן 
.Vava Shanova  נאווה ביימה אותי בהצגת גחליליות אשר הוצגה מספר פעמים בגטו. לימים נודע לי שההצגה קוימה עוד לפני הגיעי לגטו ואני הפכתי למחליפתה של ילדה שנשלחה לאושוויץ בטרנספורטים האחרונים באוקטובר 1944.

אני הגעתי לגטו ב 23 בדצמבר באותה שנה.

פרטים רבים נשכחו ממני, אבל את הבמאית שלי זכרתי ! פניתי אליה והצגתי את עצמי כאחת השחקניות שלה. והיא שמחה!!! שתינו שמחנו. הסתבר שהייתי בין הילדות הראשונות (שלה) שהיא פגשה אחרי המלחמה. 

 בגטו התרכזו מיטב האינטלקטואלים. הודות לאנשי תיאטרון והקומפוזיטור קארל שוונק זכיתי להופיע ב "מחזמר" שנקרא "גחליליות" שהתבסס על הספר של יאן קאראפיט ממנו קראה נאווה קטעים מקשרים. המופע כלל ריקוד ושירה של הדמויות מהספר כמו גחליליות ופרת משה רבנו. אני הייתי פרת משה רבנו. החזרות הרבות העסיקו אותנו בשמחת היצירה ובעת מדידת תלבושות התלהבנו וראינו שזה ממשי. אלה חוויות ילדות שלא שוכחים.

כל מה שהחמצתי מכורח הנסיבות בשנתיים לפני כן כשמוחי נאטם, קיבל הזדמנות להשלים בבית הילדים, שם נפתח בפניי עולם מלא תרבות. אני הייתי צמאה לכל תשומת לב ומידע ועלי היה רק לקחת ולעבד. בעבר, לא רק שמוחי נאטם, אבל כל מה שנדרש ממני עד בואי לגטו, היו השתיקות והשאלות שבלב אותן חנקתי. ממילא לא היה להן מענה. אז לא נדנדתי.  

זיכרונות ואסוציאציות הסיטו אותי מהנושא על היותי רקדנית וזמרת על במת טרזין.

את תפקידי "פרת משה רבנו" אני זוכרת בבהירות. הייתי לבושה בכנפיים שקופות שהצמידו על גבי בצבע אדום ועליהן נקודות שחורות. על ראשי חבשתי כובע שחור צמוד עם משושים. נדמה לי שהייתי יחפה. היה עלי לרקוד לרוחב הבמה בנפנוף ידיים מעלה מטה- לפי קצב המנגינה של השיר בצ'כית".


ראו גם :

Threshold Of Pain




אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה