דלג לתוכן הראשי

סיפורה של חוה פרסבורגר, ילדה בת 14 בטרזין




סיפורה של חוה פרסבורגר חוה פרסבורגר מתגוררת בישוב עומר ליד באר שבע , היא ציירת , שהציגה עשרות תערוכות בישראל וברחבי העולם. חוה נולדה בפראג כאווה גינץ וכך היא מספרת:

היינו שני ילדים. אחי פטר היה מבוגר ממני בשנתיים, משפחתנו נחשבה ל"מעורבת", אך בכל זאת כל ההגבלות חלו גם עלינו , בדיוק כמו על המשפחות היהודיות : גם אנחנו לא קבלנו חלק מתלושי המזון, נאלצנו לענוד את המגן- דוד הצהוב, אסרו עלינו ללמוד בבית ספר , לשחק בגנים ציבוריים וכן הלאה. ההבדל היחיד בנינו לבין המשפחות היהודיות הבלתי מעורבות היה , שילדים מנשואים מעורבים, שהוריהם רשמו אותם כבני הדת היהודית , נשלחו בטרנספורטים רק מגיל ארבע - עשרה ומעלה

כך קרה שבשנת 1942 זומן אחי לטרנספורט לטרזין לבדו. זו הייתה שיטה נאצית אכזרית, לקחת ילדים ולקרוע אותם מחיק משפחתם בגיל ארבע- עשרה. היה ברור כי אם המלחמה לא תיגמר עד הגיעם לגיל זה הם יצטרכו לעזוב , לא הייתה כל אפשרות לערער על כך . לפטר מלאו ארבע- עשרה שנה בשנת 1942 כשהוא הלך לגטו . 

כאשר מלאו לי ארבע- עשרה, במאי 1944 ,נאלצתי גם אני להתייצב. ילדים כמונו הלכו תמיד לבד , מפני שאחד מחוקי נירנברג נתן למעשה הגנה בפני טרנספורטים לבן- הזוג היהודי בנישואים מעורבים , כך שהורי לא נאלצו לעזוב . בפברואר 1945 בוטל החוק ואבי נשלח בכל זאת לטרזין. אמא נשארה לבד בבית. אני נשארתי בטרזין עד הסוף וחוויתי שם את השחרור. הספר "ארמונות התקווה" מומלץ לקריאה

יומנו של פטר גינץ כאן המקום לציין שאחיה של חוה פרסבורגר הוא פטר גינץ, הנער המחונן שצייר את "נוף מהירח" המראה את כדור הארץ כפי שהוא נשקף מפני הירח . אילן רמון לקח איתו את  הציור לטיסת מעבורת "קולומביה", שהתרסקה בדיוק ביום שבו היה פטר גינץ חוגג את יום הולדתו ה-75. עיתון "הארץ" מיום שישי , 28 בינואר 2005 פרסם כתבה שהתפרסמה ב "הראלד טריביון " ובו סיפור על יומנו של הילד הצ 'כי פטר גינץ , שנכתב כשהיה בן 13 .
כתביו של גינץ כוללים אוסף של קטעי יומן, שירים, סיפורים קצרים וציורים , המאפשרים הצצה לחיי היום יום של יהודי פראג בזמן המלחמה, ועולמו הנפשי של ילד יוצא דופן. הוא היה יכול להישכח לנצח , אלא שגורלו של גינץ נקשר בגורל של יהודי אחר , שנולד אחרי שגינץ נספה – אילן רמון. לפני ההמראה במעבורת "קולומביה", פנה אילן רמון ל "יד ושם" וביקש לבחור בשבילו פריט שאותו יוכל לקחת למסעו בחלל כדי לכבד את זכרם של קורבנות השואה . כך הגיע לידיו של אילן רמון הציור, הנקרא "נוף הירח", שמראה את הרי הירח הצחיחים, כשברקע נשקף כדור הארץ . פטר גינץ, אוהד מושבע של סיפורי חלל והרפתקאות, צייר אותו זמן קצר לפני שנשלח לגטו טרזיינשטאט, באוגוסט 1942.

פטר גינץ נולד ב- 1 בפברואר, 1928 ,75 שנים בדיוק אחר כך , ביום הולדתו של גינץ , התרסקה מעבורת החלל "קולומביה", וכל אנשי הצוות נספו. בגלל צירוף המקרים הטראגי , הפך הציור למפורסם בכל רחבי העולם . הפרסום ה עולמי גרם לתושב פראג, ג'ירי רוזיקה, להציץ בקופסה ישנה שהחזיק בעליית הגג של ביתו ובה שש מחברות מצהיבות, יומן של נער עם ציורים . הוא הבין מיד שהמחברות שייכות למי שצייר את "נוף מהירח". הוא יצר קשר עם מוזיאון "יד ושם", ועם חווה, אחותו של פטר גינץ, שמיהרו לרכשן. "

כשראיתי את היומן הייתי המומה ", סיפרה חוה. "אני זוכרת את כל האירועים האלה בדיוק רב מאד. אני חושבת שהתכונה העיקרית של פטר הייתה הסקרנות האדירה שלו, שגרמה לו להתעניין כמעט בכל . אני זוכרת איך , כשהלכנו ברחוב , הוא תמיד היה מתבונן בקרקע – הוא בחן את  החרקים ואת הצמחים. הוא היה מצייר בלי הפסקה . "אלא שפטר גינץ לא הצליח למצות את כישרונו עד תום. הוא ניספה באושוויץ כשהיה בן 16 בלבד".

 ראה גם : מדליקי משואות תשע"א: סיפורה של חוה פרסבורגר - YouTube





תגובות

פוסטים פופולריים מהבלוג הזה

איטה טייץ , בת 10 לבד ביער אחר בורות ההריגה

עדות משנת 1946
נולדתי בשנת 1931 בעיירה נאמאנצ'ין הסמוכה לוילנה. אבי היה מנהל חשבונות. בת שש נכנסתי לבית ספר "תרבות" . כשעברתי לכיתה ד' בשנת 1941 , פרצה המלחמה ואז נסתיימו בשבילי חיי המשפחה השלווים והתחילו חיים מלאי סבל ויגון . בו ביום הפציצו מטוסים גרמניים את עיירתנו ויהודים רבים ניספו בשעת ההפצצה. למזלנו , משפחתי יצאה לכפר להסתתר מההפצצות.
כאשר חזרנו לעיירה ראינו את היגון של היהודים שבני משפחותיהם נהרגו בהפצצת הגרמנים  . כאשר הגיעו לעיירה החיילים הגרמנים הם הסתייעו בליטאים על מנת לפרוץ לבתי היהודים בלילות. היו מכים ומענים . עם בוקר היינו שומעים את מעללי הלילה : זה נרצח, זה עונה..
האקציה הגדולה התחילה אחרי כמה חודשים כאשר ליטאים הודיעו לנו להופיע מייד לבית הכנסת ומשם נשלח לגטו וילנה. אבא היה חיוור כמת . אמר לנו שנתלבש והוסיף שבשום פנים ואופן לא נלך לבית הכנסת.
ובינתיים נתמלאה דירתנו גויים שהחלו שולחים יד בחפצינו. אבא ניצב כמאובן : מה לעשות? לאן לפנות : לא יכולנו לצאת יחדיו מהבית ,  כי הליטאים ניצבו ברחובות וגירשו לתוך בית הכנסת . להישאר בבית עצמו כבר היה בלתי אפשרי. 

הנער ניצול השואה ששרד בהיותו בן 15 את מחנה מאוטהאוזן וזכה במדליית הכבוד במלחמת קוריאה

הוא שרד מחנה ריכוז  נאצי  (מאוטהאוזן, אוסטריה ) בתקופת השואה  ואחר כך  נלחם בגבורה  בצבא האמריקאי במלחמת קוריאה שם הגן בעצמו על אחת הגבעות החשובות בקרב בין האמריקאים לסינים בצפון קוריאה והציל את חייהם של 40 עמיתיו לפלוגה .  אחר כך נכלא במחנה שבויים סיני . מי הוא הצעיר היהודי ההונגרי טיבור רובין, ניצול השואה,  שזכה במדלית הכבוד מידי נשיא ארה"ב ?
טיבור "טד" רובין (באנגלית: Tibor "Ted" Rubin;‏ 18 ביוני 1929 - 5 בדצמבר 2015) היה ניצול שואה ממוצא הונגרי וגיבור מלחמה אמריקאי שעוטר במדליית הכבוד על פעולותיו במלחמת קוריאה. היה אחד משני מעוטרי מדליית הכבוד היהודים שנותרו בחיים, עד למותו.
במשך השנים הוגשו המלצות רבות להעניק לרב"ט טיבור רובין מדליות ועיטורים, המלצות אלו זכו להתעלמות ממניעים אנטישמיים.
ב-23 בספטמבר 2005 העניק נשיא ארצות הברית ג'ורג' ו. בוש את מדליית הכבוד לרב"ט טיבור רובין.
טיבור רובין התגורר בגרדן גרוב, קליפורניה.
ילדותו בהונגריה טיבור רובין נולד בפאסטו, עיירה הונגרית קטנה שחיו בה 120 משפחות יהודיות. אביו היה סנדלר והוא היה אחד מתוך שישה יל…

שבתאי קאנטור , בן 13, מסתתר בארובות הגג באקציות בגטו וילנה

עדות משנת 1946 , שבתאי קאנטור , בן 15 ( בן 8 עם פרוץ המלחמה)

נולדתי בשנת 1931 בעיירה קטנה יאזנה . אבי היה אופה ואמי ניהלה את הבית. למדתי ב"חדר"וראיתי חיים טובים עד שפרצה המלחמה והגיעו הגרמנים. הליטאים עשו יד אחד עם הגרמנים .
מרים ומלאי יגון היו החיים תחת עול השלטון הגרמני. כעבור חודש גזרו הגרמנים את גזירת הגטו בעיירה. בבוקר לא-עבות באו ליטאים וגרמנים חמושים ברובים , עברו מבית לבית וגרשו לגטו. המצב בגטו היה נורא ואיום. מדי פעם באו ליטאים וגרמנים הרגו וירו ושדדו.
היינו זמן מה בגטו ואז החליטו הנאצים להוביל את היהודים לבורות ההריגה. טיכסתי עצה עם אחי והחלטנו שאני אברח והוא יישאר עם אימא.
כל עזבתי את הורי ויצאתי לדרך. פרמתי והורדתי את הטלאי הצהוב. מצאתי בן-כפר ועגלה , קפצתי עליה ונסעתי לכפרים. אחר כך התגנבתי לבית אישה כפרית וביקשתי אוכל. התגנבתי לתוך גורן ללינת לילה. אחרי שלושה ימים הגעתי לקובנה. ישבתי על גג הקרון ונסעתי לוילנה.
בנסעי כך בדרך כאשר אני יושב על גג הקרון, ראיתי איך הובלו יהודים להורג . שמעתי צעקות ובכיות וליבי כאבמאד, שנגזר עלי להסתכל בדרכם האחרונה של יהודים. פרצתי בב…